Heathen – The Evolution Of Chaos

2010 מסתמנת כחתיכת שנה לת'ראש האמריקאי. אם היא התחילה בכך ש-Forbidden הענקית עובדת על אלבום חדש, המשיכה באלבום חדש ומעולה ל-Overkill (הטוב ביותר שלה מזה שנים רבות), Anthrax הודיעה על חזרתו של הסולן Joey Belladonna, ומשם התקדמה לסדרת מופעים משותפת עם Megadeth, Slayer ו-Metallica, ועכשיו, אלבום חדש מזה 19 שנה ל-Heathen – ואיזה כיף, הוא מתגלה כאחד מאלבומי הת'ראש הטובים של העשור האחרון.

קודם כל, יש ללהקה כותב מעולה, Lee Altus הגיטריסט מנגן כיום גם עם Exodus, ובמשך שנים הוא היה אחד מהגיטריסטים החזקים בז'אנר הת'ראש, תוסיפו לזה את העובדה שהסולן המקורי של ההרכב הפך לסולן טוב יותר אפילו ממה שהיה בעבר, והפקה נוצצת והדוקה – והשילוב עם השירים והריפים יוצר אלבום ת'ראש מלודי שלא נופל מזה של Overkill, ועולה על מאות אחרים בז'אנר. לאחר האינטרו המתבקש מגיע שיר ת'ראש מלודי מהיר עם ריף אתני חזק, בניחוח של שיר כמו "Khomaniac" האגדי של להקת הת'ראש הדנית Artillery באלבומה By Inheritance.

משם האלבום ממשיך ל-"Control By Chaos" – ריף מעולה, הורדת מקצב ושירה קצבית מלודית חזקה – ככה עושים ת'ראש מלודי, הידוע בשפת עובדי חנות המטאלשופ בתל אביב: "ת'ראש אשכנזי". אני אישית גדלתי על הת'ראש-ספיד האשכנזי, ותמיד הרגשתי קרוב אליו יותר מלת'ראש הגרמני המלוכלך הנודע גם כ-"ת'ראש לא אשכנזי", תמיד העדפתי אלבומים כמו Twisted Into Form של Forbidden או Heresy של Paradox הגרמניים על אלבומים של הרכבים כמו Destruction או Living Death. משהו בשילוב של מלודיות חזקות וסולן שיודע לשיר באגרסיה תמיד נשמע לי טוב יותר ממהירות וסולן ניחר, אבל זה כבר עניין של טעם אישי.

אם נחזור ל-"Control By Chaos", הלהקה עוברת לשילוב ריפים ורצף של לידים מלודיים הלקוח ממיטב הספרים של מטאל מלודי, אשר על כולם אחראים Altus, הגיטריסט השני Kragen Lum, והאורח Gary Holt, חברו של Altus מ-Exodus. רק המהירות והאגרסיה הן שלוקחות את זה חזרה לת'ראש המהיר ולמוזיקה קיצונית יותר, על זה ההפקה המלוטשת ואנחנו שוב לבטח במחוזות הת'ראש המלודי האיכותי.

יש משהו אחד קצת מעציב בכל הסיפור הזה – איפה לעזאזל הם היו כל השנים האלו?! אחרי שני אלבומים שנחשבים לקלאסיים ב-1987 ו-1991 הלהקה פחות או יותר התפרקה, שנים מחבריה עברו לגרמניה ושם ניגנו במשך כמה שנים עם הרכב האלקטרו-מטאל הגרמני Die Krupps, שאמנם הנפיק כמה שירי אלטרנטיב מטאל מוקדמים איכותיים, אבל רק לחשוב על מה הם יכלו לעשות בז'אנר הת'ראש גורם לי להתבאסות קשה. גם לאחר שהלהקה הודיעה על איחוד היא המשיכה בלא ממש לעשות משהו, הוציאה אלבום קאברים, אוסף, דמואים – בקיצור, לקח לה כמעט 10 שנים להוציא את האלבום הזה.

אם נחזור אליו, "No Stone Unturned" זה Metallica לכל מי שהתגעגע לימי Master Of Puppets. אני רציני, אם גם אתם מאד לא מרוצים מהכיוון שענקית המטאל האמריקאית פנתה אליו בעשרים השנה האחרונות, רק תקשיבו לקטע הגאוני הזה. למרות שהשירה לא נשמעת ממש כמו זו של Hetfield, המוזיקה מדברת בעד עצמה – אחד השירים הטובים שבאלבום, וקלאסיקה בהתהוות. אגב, למי ששם לב לבאס חזק במיוחד בשיר, זה בגלל שמנגן כאן Fretless אחד מגדולי נגני הבס בז'אנר – Steve Di Giorgio, איש הלהקות Death ו-Sadus בין עשרות אחרות.

השיר שמגיע לאחר מכן, "Arrows Of Agony", שוב משלב יסודות של מוזיקת עולם כל שהיא, ריף אתני משהו משולב בת'ראש מהיר, וגם כאן זה עובד מעולה. בתוך זה משולב מעבר שלוקח קשות מ-Iron Maiden את רעיון ה-Harmony Leads וממשיך לריף ת'ראש קלאסי, פשוט אין מילים. בואו נקצר, אין כאן ממש שיר חדש. למי שאוהב את הת'ראש שלו חזק ומלודי, נוצר כאן האלבום בשבילו. מי שאוהב אלבומי עבר קלאסים של להקות כמו Anthrax או Forbidden, חייב לעצמו עותק, אני בהחלט דאגתי לעצמי בנושא.