Heaven Shall Burn – Deaf To Our Prayers

תנו לי לפתוח במשפט כבד ובומבסטי לחלקכם, Heaven Shall Burn הם Amon Amarth הגרמנים. רק שלהבדיל מהויקינגים השבדים, מדובר בחבורה רצינית ומרובעת למדי של אנשים שגדלו על הארדקור ועל מטאל גם יחד, והליריקה שלהם מושפעת מספרות ופיוטים גרמניים מודרניים, ובעלי מסרים נעלים יותר מאשר "נלחם, נשתה, נכבוש ונשתה קצת עוד". כמו גרמנים טובים, המילים שלהם מדכאות יותר, עגומות יותר, אבל קרביות באותה מידה, וכל מי שמכיר את האלבומים הקודמים של HSB יודע עם מה יש לו עסק.

המטאל שהחבורה הזאת מציעה הוא כבד ומלודי, דת' מטאל משוחרר רסן ועם זאת מדויק ומחושב, גיטרות טוחנות ריפים שדוהרים קדימה, מדי פעם איזה בלאסט-ביטס חודר פנימה בעיקר כדי לתת קדמה לאיזו עלייה בסחרורו של הריף, כשהוא משתנה מדת' מטאל מהיר וחותך למקצב גרובי וכבד. מהשיר הפותח, "Counterweight" אנחנו מקבלים את מלוא חמתם של החבורה. מרבית השירים עוסקים בדכדוכם הצבאיים של חיילים הנשלחים למות אל מעבר לאחריות וליכולתם להושיע ולשנות את גורלם.

בשיר השלישי, "Profane Believers", אפשר לקרוא בין השורות את השנאה כלפי שיטות הממשל והדת הישנות, הממוסדות והמכוערות של אירופה, ודרך הגראולים של מרקוס בישוף אפשר להבין את הזעם החמור של חברי הלהקה על כל מה שקרה במזרח גרמניה מעבר לחומות ברלין, המכונה "בבל" בקלס. אם יש משהו שמזוהה עם הארדקור במוזיקה של HSB הוא המחאה והזעקה נגד החשיבה המרושתת של ההמונים. אבל מי שמחפש פה את הברייקדאונס של Hatebreed שעברו והתפתחו אצל להקות מטאלקור כמו As I Lay Dying או Unearth יתאכזב ולא ימצא אף לא אחד.

אין זה אומר שלמוזיקה את הדינמיקה הכובשת שיש ללהקות דומות, אבל היא מקורבת הרבה יותר לאיזור הדת' מטאל המלודי (ושוב, Amon Amarth היא ההשוואה הכמעט בלעדית שקופצת לראש, אל תצפו פה לאיזה Children Of Bodom מאנפפת). זה מתבטא הרבה יותר בקטעים האיטיים יותר, כמו "Of No Avail", שלמרות שיש בו רגעים שמזכירים מעט את Colony של In Flames, אין מקום לטעייה. אחד הרגעים המרגשים של האלבום הוא השיר "Armia", המבוסס על פרוזה קצרה בעל שם זהה, של העם הפולני במלחמתו מול הגרמנים בשלהי מלחמת העולם השנייה.

המוזיקה הקודרת, הגובלת בדום-מטאל אגרסיבי (Amon Amarth כבר אמרתי?) אך לא מאבדת שום חלקיק של אמביציה בהתקדמות השיר ולא נחה על הסרפדים הרגילים של הז'אנר, מצליחה לתאר את הקרב המיואש והעגום של פרשים פולנים כנגד הכובש הנאצי החמוש בחיל שריון. שימו לב לנעימת הפסנתר המלטפת בקליימקס. ככה בונים דת' מלודי כובש ואגרסיבי. לא הכל פה על קרבות של אמצע המאה כמובן, אלא גם על קרבות אישיים. "Mybestfriends.com" עוסק, כמעט באופן ודאי, בהשלכותיה המכוערות של תופעות האינטרנט והגלובליזציה על צידיהם המנכרות והמעוותות יותר, המנשלות אדם מתוכן ומשאירות אותו עם תמונה ב-MySpace ועם טופ-8-חברים בעמוד הבית שלו.

בגדול, האלבום אינו מפגן מוזיקלי מרהיב (להבדיל מלהקה גרמנית אחרת שקמה בשנים האחרונות, ופה אוכל לשנרר פעם נוספת מילה טובה על Fear My Thoughts) כמו שהיא מפגן נדיר של עוצמה מטאלית, מבלי להגרר לאלמנטים שהוצאו מהקשרם בנוגע למוזיקה, לתוכנה ולאמינותה לז'אנר. כל מי שאוהב את המטאל שלו כבד אבל מלודי, מנסר ואסרטיבי אך עדיין לא חורש מתבניות מוסכמות, וכל מי שמרגיש ש-Amon Amarth, כמו Manowar, מתעסקים בתפל מבחינתו – ולא עוסקים בנושאים רציניים, למרות שהמוזיקה שלהם אדירה, מוזמן לטעום את Deaf To Our Prayers של Heaven Shall Burn. אפשר לסמן אותם כבר עכשיו ככוח עולה בתנופה אדירה בז'אנר הדת' הגרמני. ראו הוזהרתם.