Heavenly – Virus

הרי לכם דוגמה לאלבום מוצלח: פאוור הוא לא הז'אנר ששורד אצלי במערכת לרוב, ופאוור מהסוג המהיר עם הסולן ששר מאוד גבוה (מה שאני נוהגת לכנות כ-"פאוור דרקונים"), עוד פחות. הרי מלהקות כמו Dragonforce ו-Rhapsody אני בורחת כמו מאש. ריבוי דאבלים וסולואים שלא יורדים ממהירות 160 על 32 בשלב מסויים גורמים לי לרצות לבקש מהם לעצור רגע כדי שאוכל לקחת נשימה ואחרי שני שירים כאלה אני לרוב מוצאת את עצמי די בקריז. אבל התגובה הראשונית שלי כששמעתי את האלבום החדש של Heavenly היתה "ואללה זה ממש טוב, והמתופף אפילו לא על אסיד".

ואכן, Heavenly נשמעת באלבומה הרביעי כמו מפגש בין Helloween לבין Adagio, ואולי אפילו קצת Dragonforce (ובדיעבד מסתבר כי הגיטריסט של Dragonforce היה חלק מהליין אפ בעבר, והקלידן של Adagio מתארח באחד השירים), כאשר היא לקחה את הטוב שבהן: הלך הרוח של Helloweeen, קטעי המעבר של Adagio והברק המצוחצח והדיוק של Dragonforce, וכל זה לצד הפקה מלוטשת וסאונד שלא מהעולם הזה – כל אלה יוצרים אלבום לתפארת. כבר בפעם הראשונה ששמעתי את Virus נמרח חיוך דבילי על פרצופי.

אפילו שהתכנים שלו לאו דווקא פנטסטיים, Virus הוא מסוג האלבומים שיעורר בכם חשק מטריד לצאת לרחובות בחרב ושיריון, ולשיר שירי ניצחון בקול צפצפני. אך אל דאגה, מובטח שגם אוהבי ז'אנרים אחרים וגם כאלה שבדרך כלל סובלים מהנ"ל כמוני ייהנו מהאלבום הזה, על הורסיטיליות שלו וכל ההשפעות שבו. אם אתם במצב רוח טוב זה יעבוד יופי – האנרגיות שהוא מציע אפילו מתעלות על האלבומים הקודמים, שאגב, לא רעים. הוא שומר על הסטייל אבל נשמע פחות רדום מ-Coming From The Sky (אלבומם הראשון) למשל, ומהבחינה ההפקתית הוא מלוטש כמו ראי, אפילו יותר מהקודמים לו.

בז'אנר הזה קל לאבד עניין אחרי כמה שירים אם אין בהם הרבה חוץ ממהירות וקצב, אבל Heavenly עובדים כמו שצריך, ובכל פעם שמצאתי את עצמי נודדת הגיע איזה גימיק שתפס לי את האוזן והחזיר אותי לריכוז. "Spill Blood On Fire" נשמע בצורה מציקה כמו משהו שכבר שמענו איפשהוא. הוא קליט, זורם, ולא מפיל יותר מדי משחקים על המאזין אלא נותן לו בשלב ראשון להנות מהברק של האלבום שמתבטא בליקים קלילים של קלידים ברקע, גיטרות אווריריות, קולות לגיבוי פה ושם, ובכלל בהשקעה בפרטים קטנים. שיר דביק ונהדר שייתקע לכם בראש להרבה זמן.

שיר הנושא "Virus" הוא לדעתי המוצלח מבין כולם. השיר מתפתח לכל מיני כיוונים ולא נח לרגע עם קצב טוב ואווירתיות שמזכירה איפשהוא את Symphony X (המתחזקת בסולואים בשירים אחרים). אחרי ה-"אקספוזיציה" של הבתים אפשר למצוא שם גם ריף Metallica-סטייל, סולו א-לה Dream Theater, והפזמון בכלל יגרום לכם להתעלות נפש של לוחמי צדק ואור, יותר נכון לאקסטזה של וירוס מרושע המעוניין להשתלט על העולם. אחרי מעבר קלידים קצר הוא אפילו עולה לשיאים חדשים, ואי אפשר שלא לחייך ולאפשר לכל מיני פ'טישי רולפליי לצוף החוצה.

עוד כמה הפתעות צפויות לנו בהמשך: Tony Kakko, הסולן של Sonata Arctica מתארח ב-"Wasted Time", ו-Tanja, סולנית Lullacry, מתארחת בשיר "When The Rain Begins To Fall" (קאבר ל-Jermaine Jackson & Pia Zandora). זה נשמע כל כך טוב, כשהיא שרה בדואט בקול המתוק שלה על גבי חסימות עצבניות והליין האלקטרוני של האייטיז שאפיין את השיר המקורי, שזה גורם לי לתהות למה לעזאזל עוד אף סולנית לא פנתה לעשות משהו דומה בלהקה משלה.

עוד שיר ששווה לשים לב אליו הוא "Bravery In The Field" שמעביר בצורה טובה את הורסטיליות של הלהקה: הוא נפתח בריף ניאו קלאסי שנשמע כאילו נלקח היישר ממשהו של ויוואלדי, ואי אפשר שלא להכנע לדחף לשיר איתם את שורת המחץ "We Are Glorious! Glorious!". סאונד הגיטרות נשמע כמו זה של מייקל רומיאו, ולקראת הסוף, הקלידים שוברים לאקורדים סטאקטו, מה שמעלה אסוציאציה למשהו של Queen, והסולן פוצח בשירת פרדי מרקיורי לתפארת, טריק שהם הרבו להשתמש בו באלבום Dust To Dust. במילים פשוטות, שיר כיפי בטירוף.

Virus עשוי לדבר להרבה אנשים בזכות שלל ההשפעות שבו – הוא מהיר, חד, מדוייק. מעל לכל, מבריק. אם זה אוהבי פאוור-דרקונים, גיטריסטים שאוהבים נגינה מהירה ומדוייקת, חובבי פרוגרסיב על כל גווניו, וגם כאלה שלא בהכרח אוהבים את הז'אנרים הקשורים לעיל – יקבלו כאן משהו בשל שפשוט גורם לך לחייך. הוא מושפע, אבל לא נכנע להשפעות שלו, ולא באמת דומה לשום דבר אחר. מקצועי, מגניב, אין בו פגם, !Glorious רבותיי, ככה עושים פאוור מטאל!