Heidra – Awaiting Dawn

ההידרה היא מפלצת מיתולוגית אימתנית, יש סיפורים שבהם היא נחש ענק בעל תשעה ראשים, בחלק מהם היא דרקון ענק עם תשעה ראשים. האגדות מספרות שכאשר מנסים לכרות את אחד הראשים בחרב, במקום אותו הראש צומח ראש חדש. המוזיקה של Heidra מאוד מזכירה את המפלצת המיתולוגית הזו, יש למוזיקה של ההרכב הדני הזה המון פנים שונות, יש פה בלאק לצד פולק לצד פאוור מטאל.

אחרי שעשיתי אנלוגיה מרשימה לסיפורי אגדות, אגלה לכם שתרגום המילה Heidra בשפה הנורדית העתיקה בכלל לא קשורה לאותה מפלצת, משמעות המילה היא פשוט "כבוד". אבל מכיוון שהתלהבתי כ"כ מאנלוגית המפלצת, הייתי חייב להשתמש בה. בכל מקרה, זה האלבום הראשון של ההרכב הדני הזה, אחרי ששחררו E.P בעצמם, את האלבום הזה הם הקליטו באולפנים של Andy LaRocque(King Diamond) שגם עשה מאסטרינג לאלבום הזה.

את האלבום הזה קיבלתי מבן אסטרכן, כתב במגזין, קצת לפני שפרצה המלחמה האחרונה, ושמעתי אותו כפס קול לאורך כל הימים הקשים האלה. כשכבר הגעתי למצב שבו מצאתי זמן תוך כדי המלחמה לשבת ולנתח את האלבום הזה לא הצלחתי לשבת ולכתוב כלום למרות שאת האלבום הכרתי בעל פה. לא היו בי את האנרגיות להוציא אל הכתב את מה שקורה בראש.

האירוניה היא שהאלבום הזה הוא אלבום קונספט שמתעסק במלחמה, מה שאמור לתת לי המון מוזה לכתוב תוך כדי שמלחמה משתוללת בחוץ. נכון, כיאה לז'אנרים השונים המרכיבים את הסאונד של הידרה מדובר בשימוש קצת אגדתי בסיפורי המלחמה, אבל הוא עדיין מצליח לגעת.

קטע האינטרו של האלבום יכול בקלות לשמש נעימת נושא לסרט פנטזיה מודרני, הסאונד האפי שמלווה את כל האלבום הזה נותן פה הופעת בכורה, תופי קרב קלים, פריטת נבל ואורגן אפלולי ומלודי מובילים אותנו הישר אל הקטע שנושא את שמו של האלבום. הוא מתבלט עם מלודיות מרשימות וגראולים גבוהים יחסית משולבים בשירה נקיה מדי פעם מסדרים לנו תמונה של מחנה בערב שלפני הקרב: החיילים יושבים סביב למדורה, הסוסים קשורים לסלעים ולעצים מסביב והם מקשיבים למנהיג שלהם כשהוא מדרבן אותם במין שיחת עידוד של לפני, מספר להם את האמת המרה, מחר הוא יום הקרב הראשון, קרב שיכול להוביל אותם אל מוות נורא או אל ניצחון מופלא.

השיר נמשך קצת יותר מ7 דקות אבל הן עוברות במהירות, השיר בנוי טוב עם קטע שקט ונהדר שמתחיל ב 2:50 ונמשך לו במשך כמעט דקה שלמה. השיר הזה הוא למעשה הקטע המקדים, שבו המפקד מספר לאנשים שאיתו מה הוביל אותם אל המציאות שאיתה יתמודדו החל ממחר. הוא מסתיים במילה Betrayal וזה גם שמו של השיר השלישי שם מתחיל סיפור הבגידה שאותו פורש המנהיג לפניהם. הוא מתחיל בנגינת אורגן שהזכירה לי את הדיסקים של קיטרו שהייתי שומע לפני המון שנים, אפקטים של פריטה ונבל שאם הייתם אומרים לי אי פעם שאמצא אותם (ואוהב אותם!) במטאל הייתי צוחק עליכם. לאט לאט הסאונד הופך קשה יותר, גיטרות נכנסות, תופים ובס שמכתיבה את הקצב, אינטרו ארוך של שתי דקות שמכניס את הגראולים של Morten Bryld בשאגה מקפיאה שלאט לאט מספרת את סיפור הבגידה.

לקראת סיום השיר בערך ב 5:20, כשהמנהיג זועק בקול נקי, הזעקה שלו כל כך עוצמתית שאשכרה החזקתי את עצמי בכח לא לקחת את המגן והחרב ולהצטרף אליו בשדה הקרב.

Into Cursed Land, השיר החמישי הוא פשוט שיר הלל לכל מה שהוא אפי ועוצמתי, נפתח בתופים עמוקים, אורגן ויופי של גיטרות. השירה והריפים יושבים זה על במדוייק כשהקרב נמשך, הצבא צועד לו אל תוך שטח מקולל שם הוא פוגש צבא של אל-מתים, הם נאבקים בעוצמה. אבל יודעים שאין להם שום סיכוי לנצח, הגופות מתחילות להערם, דגלי הקרב נקרעים לחתיכות קטנות והדם משחיר את כלי הנשק שלהם כשהם מחליטים לסגת לאחור, מושכים מספיק זמן עד שעולה השחר. האור והחום מבריחים את צבא המתים ומשאירים את הצבא שלנו חי.

The Eyes of Giants, ממשיך את הסיפור בפתיחה מטאל קלאסית, נגינת גיטרה מייללת ומהירה, משהו שמזכיר לי מאוד את Iron Maiden, משכרת ומתפתלת היא משלבת בתוכה לאט לאט שירת קלין עם שאגות.השיר והטקסט שלו מציירים את ציור הסצינה בצורה מדהימה, אפשר פשוט לדמיין את הצבא הקטן מגיע אל מישורי קרח קפואים, מבנים ישנים והרוסים מכל עבר, כשלפתע הם מבחינים בענקים, נישאים לגובה הרים ומנסים לחסל את הצבא בזעם טהור. סיפור האגדה ממשיך אל עוד שלושה שירים, אני לא אפרט עוד ועוד כי זה באמת יהיה כמו לתת לכם תקציר של סיפור ממש טוב. לא עושים דברים כאלה, תאלצו להקשיב לאלבום כולו.

הסאנד שלהם מגוון וכיפי, הפולק הוא דומיננטי מאוד, הבלאק קצת פחות.המלודיות והנעימות פשוט נהדרות והמשחק הכללי בין סקרימינג , גראולינג לשירה נקיה פשוט מתקרבות להרכב מושלם של קולות. הבעיה היחידה שלי עם האלבום הזו היא שהוא לא חתך ממש אל תוך העצם. אהבתי לשמוע אותו, הזדהיתי עם משפטים כואבים וכיפים פה ושם, נהניתי מהריפים, מהלחנים ומהמלודיות אבל היה חסר לי איזה אלמנט רגשי עמוק יותר. שוב, זה לא שמדובר פה על אלבום שטוח וחסר רגש, ממש לא. הוא פשוט היה יכול להיות קצת יותר נוגע ממה שהוא.

לסיכום, הטקסטים של האלבום הזה הם בדיוק הסיבה שאני נהנה מספרי וסרטי פנטזיה. הרע הוא רע והטוב הוא טוב, אין דילמות קשות מדי וברור לכולם איך הסיפור צריך להסתיים. תמיד אפשר לגייס איזה קסם מרשים או יצור אגדות לעזרתך וכולם יודעים שבסופו של דבר הטוב ינצח. העניין הוא ששמעתי את האלבום הזה בתקופת מלחמה אמיתית, תקופה שבה מוות היה אמיתי, אין רוע מוחלט וטוב מוחלט והדבר המתסכל ביותר הוא ההבנה שלאף אחד אין מושג איך הסיפור הזה יגמר וזה העצים את הכיף של האלבום הזה, הוא היה אסקפיזם נהדר לתקופה הזו.