1. Can’t Get Enough
  2. Regain Your Crown
  3. Look Out
  4. Friend
  5. Born To Rock
  6. Old
  7. Girls Girls
  8. On The Run
  9. Angel
  10. Make It Home
  11. Don’t Care

Hellfueled הוקמה בשוודיה ב1998 וחברים בה אנדי אלקמן הסולן ויוק לנדגרן בגיטרה, שני חברים שניגנו ביחד מ1990, הם נפגשו בתיכון ומצאו שהם אוהבים את אותם דברים: שתיית כמויות של בירה והאזנה להבי מטאל קלאסי …השלימו את ההרכב הנק לון על הבס וקנט סוונסון בתופים .

עד 2003 הם הספיקו להקליט כמה סקיצות של שירים ואז הם חתמו ב Black lodge והקליטו את אלבום הבכורה שלהם "Volume one" , את האלבום הפיק פרדריק נורסטרום הנודע, שהפיק בין השאר גם את Arch Enemy, Dimmu Borgir ו-In Flames. האלבום קיבל תגובות חיוביות מהרבה מגזינים בשוודיה ומחוץ לה והיה פתיח חיובי מאוד מבחינת הלהקה, הוא גם הוביל את אלקמן להתארח באלבום האחרון של להקתו של נורסטרום – Dream Evil.

באביב 2005 נפגשו חברי הלהקה שוב עם פרדריק נורסטרום והקליטו את אלבומם השני Born 2 rock , הדרך הכי טובה לתאר אותו היא כאלבום סולו של אוזי אוסבורן עם זאק וילד, מי שאוהב את השילוב ההוא יצא מבסוט מהאלבום הזה כי הוא נשמע כל כך דומה למקור, כל הנגנים פה הם ברמה גבוהה ביותר וכל תפקיד פה מנוגן בדיוק כמו שהוא צריך להיות. הדבר הכי בולט, שזה שכנראה בגללו הלהקה מוכרת ביותר, הוא השירה של אלקמן, פשוט חיקוי מדויק של אוזי אבל כזה ששומר על האיכויות של המקור, בגיטרה של לנדגרן מהצרחות הכי קטנות לריפים המפציצים לבחירת הדיסטורשן הכול נשמע כמו זאק וילד והכול עובד .

מה שלא עובד בכלל זה היכולת שלהם לכתוב טקסטים, מה שבמקרה הזה נזנח לטובת מוזיקה נותנת בראש שמחפה על הטקסטים שאני מעדיף לא להתייחס אליהם … האלבום נפתח בשיר Cant get enough , ריפים עצבניים בבית, מלודיה מוצלחת בפזמון וסולו משובח שפותח את האלבום חזק.Look out נשמע כמו פאואר מטאל גירסת זאק וילד ו Friend נפתח בריף מצוין. והקול של אלקמן פשוט סוחב את השיר הזה אחריו, ואז מגיע סולו דיסטורשן שהופך לסולו ספרדי על גיטרה קלאסית שמוסיף לשיר המון. אחריו מגיע Born to rock ששוב מצליח בריפים אבל יש בו את אחד הטקסטים המטופשים ביותר שקראתי …וקצת קשה להתעלם מזה . On the run מהיר ועצבני כמו שצריך, והאלבום נסגר במפגן טאפינג בשיר I Don’t care וסולו מצוין.

האלבום מוקלט ומופק ברמה גבוהה מאוד ועדיין הרבה מהשירים נשמעים דומים אחד לשני, מה שהופך האזנה מתחלה ועד הסוף לאלבום הזה לקצת משעממת, הוא לא מחדש כלום אבל למי שאוהב את השילוב אוזי את וילד זה יעשה את העבודה וזה מה שחשוב.