1. 1°F

להקת הבלאק מטאל Hellsaw מגיעה אלינו מאוסטריה עם אלבום חדש בשם Cold, שהוא למעשה האלבום הראשון שמוציאה הלהקה דרך לייבל גדול, הלא הוא Napalm Records, וזאת לאחר 2 אלבומים נוספים ופחות מוכרים שהוציא ההרכב מאז הקמתו ב2001, הם Spiritual Twilight מ2005 וPhantasm מ2007.

הסגנון של האלבום Cold אינו בדיוק בלאק מטאל מסורתי לפי הספר, ולמעשה הוא שואב הרבה מן ההשראה שלו מחומרים מודרניים יותר בסגנון, החל מהאלבומים האחרונים של Enslaved וSatyricon, וכלה בנגיעות מהUSBM של השנים האחרונות. עם זאת, האלבום עדיין משלב בגישתו אלמנטים של בלאק מטאל אכזרי ומקפיא כפי שרק הבלאקרים האירופאים יודעים לספק. הסאונד באלבום אף הוא אינו בדיוק עונה לקריטריוני הסאונד המסורתי, וההפקה היא מודרנית ונקייה והולמת את הסגנון הסמי-מודרני של Hellsaw.

האלבום פותח בשיר “A Suicide Journey” המתחיל את האלבום בקטע אינסטרומנטלי ואווירתי המורכב מתפקידי גיטרה אקוסטית וכינור דרמטי ומלא רגש ברקע. את השקט מפלח סולן הלהקה, Aries, בצרחות צרודות ומקפיאות דם, יחד עם גיטרות fuzzיות ומונוטוניות המזכירות את עבודתם של Wolves in the Throne Room האמריקאיים. את השיר ממשיכים מיני ריפים פרוגרסיביים שנשמעים כאילו יצאו הישר מבית היוצר של Enslaved בחומריהם האחרונים, והדבר ניכר אף באופי השירה והקיטוע שלה. עם זאת, Hellsaw מכניסים יותר אגרסיות, יותר אלמנטים של בלאק מטאל ישן ויותר קטעים אווירתיים, כך שההרגשה היא שזהו לא לחלוטין משהו שכבר שמענו בעבר מלהקות אחרות.

השיר הבא, “The Black Death”, שונה במהות מקודמו, והוא מציע משהו הרבה יותר מינימליסטי ופשטני ממה ששמענו עד כה, סוג של שילוב של רוק'נ'רול עם בלאק מטאל, שזה גם משהו שאנו ממשיכים להתקל בו אצל להקות הבלאק מטאל של השנים האחרונות, כמו הפרוייקט I למשל, או האלבומים האחרונים של Darkthrone. הצורה שבה Hellsaw מבצעים את הסגנון היא מעט בנאלית לטעמי, מאחר וה"יופי" שבסגנון הוא הרשעות, הפרימיטיביות והלכלוך שהוא מוציא, וHellsaw מבצעים אותו באופן מונוטוני, עדין וסטרילי מדי.

“Der Herzwald” מציע גם הוא, בדומה לשיר הראשון, שילוב בין קטעים אקוסטיים לבין בלאק מטאל מקפיא עצמות, הפעם עם הרבה פחות מאפיינים מודרניים. השירה מתגוונת כאן בין סקרימינג משסע לבין קלין מקהלתי ופולקלוריסטי, בעוד שהגיטרות שולחות אותנו אל הערבות האירופאיות הקפואות בריפים מלודיים ומגוונים. הליריקה אף היא מוסיפה לאווירת הנוף האירופאי והפן הפולקלוריסטי של השיר, מאחר והיא כתובה בגרמנית, שפת אמם של Hellsaw.

לאחר קטע מעבר בשם 1°F המציג צרור רעשים משונים, נכנס בשאון רב “Cold Aeon” המציג את הפן היותר אגרסיבי של Hellsaw, שמצד אחד חלק מהריפים שבו חוזרים למודרניות של הבלאק מטאל של Enslaved, ומצד שני יש לנו כאן גם ריפים ותיפוף שאינם אלא ט'ראש עצבני ואגרסיבי הנותנים לHellsaw אופי אחר לגמרי, והשילוב הזה הוא בהחלט לא משהו שנתקל בו הרבה, והוא עובד פשוט מצויין.

“Psycho Pastor” כשמו, הוא קצת פסיכי, הוא מתחיל עם כל מיני סיפורים לא ברורים במיוחד בגרמנית ובאנגלית על ישו ועל כומר כלשהו, והישר משם מרביצים Hellsaw בריף רצחני ואלים ובתיפוף אחוז טירוף בווליום אדיר, שכל מכה שלו היא כמו אגרוף בבטן, ובקצב קטלני שקשה שלא להתפס בו, כל זאת בעוד שהסולן ממשיך לספר סיפורים ולעיתים לחדול ממעשיו ולצווח מלוא ריאותיו.

“I Saw Hell” אף הוא מהשירים המותירים חותם באלבום Cold, והוא לוקח אותנו לביקור מחודש בסגנון הבלאק-רוק'נ'רול בו פגשנו קודם לכן בחוסר התלהבות משווע. אך כעת, Hellsaw לוקחים אותו לקיצוניות חדשה, שהרבה יותר הולמת את הסגנון. קיימת כאן האגרסיביות הבלתי מרוסנת שהיא דרישת קדם בשביל להרים שיר כזה, הריפים נוטפים ממגניבות והסולן הרבה יותר משכנע כאן בצרחותיו המרושעות. ככה נותנים ביצוע איכותי!

לסיכום, Cold מביא לנו הרבה גיוון, בעיקר מתוך הסגנונות היותר מודרניים של הבלאק מטאל, וזאת בלי נטישת הבלאק האירופאי המסורתי. איכות הביצוע והנגינה מצויינות, האווירה עשירה וההפקה איכותית. על אף שרוב הכתיבה מתאפיינת על ידי להקות שכבר עשו זאת קודם, Hellsaw עושים כמה שילובים מעניינים מאוד, ועל חוסר המקוריות לפרקים מפצה ביצוע איכותי. מומלץ לכל מי שלא מפחד מקצת בלאק מטאל מודרני ואוהב את החומרים האחרונים של Enslaved וSatyricon.