Hellyeah – Hellyeah

זה אמנם יכול להשמע כמו בדיחה – שני חברי להקה מ-Mudvayne, שניים מ-Nothingface והמתופף של Pantera, עושים להקה. אבל לא מדובר בבדיחה. והאמת היא ש-Hellyeah נשמעת כמו להקה אמיתית ולא כמו עוד איזה "סופרגרופ" שבאה לדפוק קופה וללכת הביתה. כשמדובר בלהקות מהסוג הזה יש איזו תחושה רווחת שחברי הלהקה עושים את זה רק בשביל הכיף ולא ממש במטרה ליצור להקה חדשה. לא במקרה של Hellyeah, כי אלבום הבכורה שלהם הוא פצצת מטאל אגרסיבית שמתקתקת בקצב מהיר כמו הדאבל באסים של Vinnie Paul – שהוא אולי הסיפור הכי מעניין מאחורי הלהקה הזאת.

אחרי המוות הטראגי של אחיו, Dimebag Darell, החליט Vinnie לפרוש מנגינת מוזיקה ולפתוח לייבל משלו, כיאה לרוקסטאר אמריקאי מצליח (ע"ע פרד דרסט, סרג' טאנקיאן וצ'אד קרוגר). אבל כש-Gray הסולן ו-Maxwell פנו אליו והשמיעו לו את הסיקצות, הוא התלהב מאוד והחליט להכנס לפרוייקט. הלהקה התחילה לעבוד בטקסס באולפן בו הקליטו בעבר Pantera ו-Damageplan, את האלבומים שלהן, והשירים פשוט זרמו.

כדי לתאר את האווירה של Hellyeah אני אפתח דווקא בשיר החמישי הדיסק, "Alchaulinw Ass", שהוא מין שיר בלוז \ רוק, שנפתח עם גיטרה סלייד אקוסטית, ממש הכי דרומי שיכול להיות – זה שיר שמפאר את חיבתם של חברי הלהקה לאלכהול ולבחורות, לגמרי רדנק לפי מיטב המסורת. למרות שמבחינת סגנון השיר הזה הוא לא מייצג כי הוא לא שיר מטאל אבל האווירה שבו מחברת את הרוח של Pantra עם הקול הייחודי של Mudvayne.

אז נחזור לשיר הנושא, "Hellyeah", שפותח את האלבום שהוא הייצוג הכי מדוייק לסאונד של Hellyeah. הפתיחה שלו עם התיפוף הכל כך אופייני של Vinnie Paul, והריפים שמזכירים, איך לא, את Pantera. גם השירה של Chad Gray נשמעת פה מאוד בכיוון של Phillip Anselmo, כשהליריקס מתעסקים בלעשות מה שבא לך איך שבא לך, וכמובן, לשתות בירה ולעשן סמים. "Waging War", הרצועה הרביעית בדיסק, היא בעצם השיר הראשון שנכתב לפרוייקט הזה – הריף שמלווה את הבית דוחף קדימה ועבודת הגיטרות נשמעת מאוד מהודקת, כיאה לגיטריסטים שהקליטו כבר כמה וכמה אלבומים.

הדימיון ל-Pantera כל כך ברור, במיוחד בשיר הזה, שאם לא היה מדובר באותו מתופף, הייתי אומר שזה פשוט RipOff מושלם, ולמרות הכל זה פשוט שיר מצויין. מה שחסר בשיר הזה, הוא סולו גיטרה מנסר נוסח Dimebag, משהו אולדסקול שיעיף את השיר הזה לשמיים. "Goddamn", הוא שיר שבא טוב לימים שנמאס לכם מהכל ובא לכם להוציא את הכל, כמו שאר השירים גם הריף של השיר הזה מושך מאוד קדימה, מה שהופך אותו לשיר "מוש-פיט" מצויין, תוסיפו לזה את הצרחות בפזמון "Can I get a goddamn?" – בעייני רוחי אני יכול לראות את הגופות נופלות על הרצפה במעגלי פוגו אכזריים. רמת הנגינה של חברי Hellyeah כל כך גבוהה, שזה פשוט תענוג לשמוע נגנים טובים כל כך.

דווקא השיר "Star", לוקח אותי למקום אחר פתאום, ולמרות שהוא נשמע פחות קשור לרצף השירים בדיסק, הוא שיר מצויין עם ריף קצת יותר איטי, בסגנון שמזכיר לי דווקא את Stone Sour, במיוחד בשירה הרגועה בבתים. בפזמון, אי אפשר לטעות, זה הופך להיות ממש Mudvayne, וזה מדהים! בדיוק כמו שאני אוהב, המלודיות של Gray כל כך יפות שעל רקע הגיטרות זה עובד מדהים. למרות כל הקלישאות על "סופרגרופ" Hellyeah מצליחים לייצר באלבום הזה, משהו משלהם – מין תערובת כזאת, או סוג של פיוז'ן בין כל להקות האם של חבריה, ואפילו שהשלם לא גדול מסכום חלקיו, הוא בטח לא נופל מהם. מה שנשאר לכם לעשות, זה להנות את הפיקאפ טראק שלכם, לעשות ברביקיו, להניף את בקבוק הבירה שלכם ולצעוק Hell Yeah!!!