Herod – Rich Man's War, Poor Man's Fight

מהרגע שקיבלתי את הפרומו של האלבום הייתי בטוח שמדובר בעוד אלבום מטאלקור אמריקאי, החל משם הלהקה, דרך העטיפה וכלה בעובדה שהאלבום יצא בחברת התקליטים הגרמנית Lifeforce Records, שמתמחה במטאלקור והוציאה את האלבומים הראשונים של להקת כמו Caliban ו-Heaven Shall Burn, להפתעתי, מדובר דווקא באלבום מטאל מסורתי ומלודי, עם ניחוח חזק של שנות השמונים.

Herod הוקמה בשנת 2000 ע"י חברים ממספר להקות אמריקאיות לא ידועות במיוחד, הלהקה הוציאה את אלבומה הראשון ב-2002 ואת אלבומה השני ב-2004, זהו אלבומם השלישי, והוא ממשיך את מסורת הלהקה של יצירת מטאל מלודי שמושפע מלהקות ההבי מטאל של שנות השמונים, להקות כגון Judas Priest ו-Iron Maiden, תוך כדי שילוב עם ט'ראש מלודי, הכול עם סאונד מודרני מלוטש למדי. רוב הזמן זה מצליח טוב, החל מ-"Assimilation" הפותח בצורה אנרגטית את האלבום, שילוב של מלודיות גיטרה מוצלחות עם שירה גבוהה של סולן הלהקה מייק ג'פרס, אין עוררין לגבי הרמה המקצועית הגבוהה של ההרכב.

שיר שתיים, "All Night" כבר חושף כמה חולשות, ג'פרס מפספס בקטעים מסויימים את המלודיה הנכונה, וזה יוצר קצת חריגה באוזן, למרות זאת, האנרגיה והדבקות של הלהקה במקורות המוזיקליים שלה עדיין מעבירים את השיר טוב. דברים קופצים בחזרה עם השיר "The Fire", אני מודה שאני משוחד בעניין, יש לי הרבה כבוד ללהקות שמושפעות מהמטאל מסורתי משנות השמונים שעליו גדלתי, וניכר כי Herod עושים את זה עם התלהבות ואהבה אמיתית לז'אנר, מה שקונה אותי באופן די מיידי.

יש גם בלדה, כמו כל אלבום שנות שמונים סטנדרטי, "Broken Promises" מפגין גיטרות קלאסיות ושירה מלאת רגש, בלדות אף פעם לא עשו לי את זה, גם לא בשנות השמונים, אבל הלהקה עדיין נשמעת לא רע, בלי יותר קיטש שניתן היה לצפות משיר שכזה. לסיכום, זה לא אלבום מושלם, יש בו גם כמה שירים שלא ממש עוברים, אבל בסך הכול זה כיף מלודי מסורתי שמבוצע בצורה איכותית ועם הרבה כיף, מומלץ, אבל לא לכל אחד.