1. The Rules
  2. Born to Lead
  3. Moving Forward
  4. Inside of You
  5. First of Me
  6. Good Enough
  7. If I Were You
  8. Without A Fight
  9. Don't Tell Me
  10. Look Where We Are
  11. Stay the Same
  12. If Only
  13. More than A Memory

הסינגל החדש של Hoobastank שנקרא "Moving Forward" הוא בלדה עדינה ומרגשת, מקצב שלושה-רבעים ו-C-part שנפתח לגיטרות דיסטורשן – מדבר על ההתקדמות ואולי, אם תרצו, משל ללהקה שרוצה מאוד להצליח. להקה שבנתה את עצמה במשך שנים, עבדה קשה ואחרי ניסיונות רבים, סינגל אחד מאוד מצליח בשם "The Reason" שהפך אותה לאחת מהלהקות הגדולות, בסה"כ רוצה להמשיך ולהתקדם. Hoobastank החלו את דרכם בשנת 94' בפרברי לוס אנג'לס, הם הושפעו מאוד מלהקות ה-Funk מטאל שהיו פעילות באותה תקופה ושאבו בעיקר השראה מ-Incubus, שגדלו איתם בשכונה.

הלהקה הוציאה דיסק בהפצה עצמאית שנקרא They Sure Don't Make Basketball Shorts The Way They Used To – הדיסק שהיה מגובה בכלי נשיפה, הביא אותה לחשיפה גדולה מספיק בשביל חברת התקליטים הענקית Island, כדי להחתים אותה על חוזה. הדיסק הראשון הרשמי של הלהקה, היה אלבום רוק אמריקאי, עם קצת נגיעות בפאנק רוק, אבל בלי זכר לסגנון הישן שלהם כשיצאו ממנו שני להיטים, אבל הפריצה הגדולה באמת של הלהקה למיין סטרים האמריקאי ובעצם לכל העולם הייתה עם הדיסק השני – The Reason שכלל את הלהיט בעל אותו שם. הבלדה החמודה הזאת סיפקה ל-Hoobastank שלוש מועמדויות לגרמאי, ויצרה ציפייה אדירה לקראת האלבום החדש.

נטולי באסיסט כחבר להקה, אבל עם כריס צ'ייני מג'יינס אדיקשן כנגן מחליף, הלהקה נכנסה להקליט את אלבומה השלישי, Every Man For Himself בניצוחו של האוורד בנסון, מפיק העל שאחראי בין היתר על הצלחות כמו P.O.D ו-Skindred. הדיסק החדש נפתח בנאום של הרס"ר הקשוח שמצעיד את חייליו תוך כדי שהוא מודיע להם שלא איכפת לו מה הם חושבים – ואני חושב זה רמז לבאות. "Born To Lead", השיר הראשון, הוא שיר רוק מעולה עם מלודית Hoobastank מובקהת, נשמע ממש טוב ואנרגטי. על גיטרות הרוק נוספו אלמנטים אלקטרוניים אבל ממש במינון הנכון, אין ספק שזה להיט, נכון זה לא כבד ולא עצבני, אבל בהחלט נותן בראש.

הקטע הרביעי, "Inside Of You", מתחיל בליין קלידים שמזכיר את Maroon 5, אבל לפני שאני מספיק ללחוץ על Skip נכנסות גיטרות דיסטורשן מפוצצות, איזה יופי! השיר הזה רוק אמריקאי לא בועט אבל מספיק חצוף בשביל לגרום לי להזיז את הראש לצליליו, חבל רק ש-Douglas הזמר עולה לפלצט, יותר מידי פעמים. במיוחד גם מפריעות לי החצוצרות המסונתזות שמגיעות בסוף השיר. "Good Enogh" הוא שיר שנותן בראש עם בתים מלודיים רגועים ופזמון Half-time חזק, הטקסט של השיר שמדבר אכזבה ממערכת יחסים בה לא משנה כמה אתה משקיע, הצד השני תמיד חושב שזה לא מספיק טוב. בכלל, הטקסטים באלבום ראויים לציון, אולי הם לא השנונים ביותר, אבל הם מתכוונים, מביעים ומעבירים את המסר.

השיר הבא, "If I Were U" גרם לי לעזוב הכל ולשים דיסק של הביטלס, וכן, יש כאן איזכור מובהק, שלא לומר גניבה מוזקלית מ-"Strawberry Fields Forever", שהופך בהדרגה לבלדה עדינה, יפה, מסחרית, אולי קצת יותר מידי. העיבוד, כלי המיתר, הקולות וסולו הגיטרה, כולם תורמים לאווירה. השיר השמיני, "Without A Fight", הוא שיר פאנק רוק מעולה, מהיר יחסית לשאר הדיסק. השיר מדבר על זה שהזמן של הלהקה הגיע והם מתכוונים לנצל את ההזדמנות, חדורי מוטיבציה הם לא מתכוונים לוותר.

נראה ששלושת חברי הלהקה יודעים בדיוק מה הם רוצים, הם משתלבים בצורה מושלמת בתוך תעשיית המוזיקה האמריקאית ומספקים מצד אחד את להיטי הזהב, אלו שתוכלו אפילו למצוא את ההורים שלכם מזמזמים בהנאה, ומצד שני לא מרפים משירים מלאי דיסטורשן שיתחבבו על הפאנק-רוקרים מבינכם. Hoobastank רוצים להתקדם, עושים מוזיקה מצויינת לפי הספר ויגיעו בדיוק לאיפה שהם רוצים. מילה טובה נוספת חייבת להאמר גם על האוורד בנסון, כרים, טום לורד אלדג' וטד ג'נסן שאחראים על ההפקה, המיקסים והמאסטרינג המעולים של הדיסק. אם אהבתם את החומר הישן של Hoobastank תנו לדיסק הזה כמה הקשבות, תופתעו לשמוע מה שתגלו בפנים.