Hung – Progeny

Hung היא להקה מקורית במיוחד מניו יורק, שה-EP השני שלה (Progeny) הוא דגימה מוצלחת של המוזיקה שהיא עושה – מופק היטב, אחלה סאונד, ומכיל בתוכו את אחת היציאות המקוריות שנשמעו מזה זמן רב – דת' מטאל מלודי ומתוחכם במיוחד (על גבול הפרוגרסיב מטאל), כשהכלי הבולט בהרכב הוא… כינור. אכן, כן, סמיר שוקרי מתהפך במיטתו, שכן כמה חובבי דת' אמריקאים החליטו לקחת את הכינור החשמלי שלו וליצוק אותו אל תוך מקהלת דיסטורשן אגרסיבית במיוחד.

ה-EP מכיל חמישה שירים, כשהראשון והאחרון הם יצירות אפיות מעולות באורך כמעט עשר דקות כל אחד, ויותר מהכל, הוא גורם לך לרצות להוריד את הכובע בפני ההחלטה האמיצה לשלב כלי כל כך לא טיפוסי בנוף המטאל, ביחד עם סגנון שהדבר האחרון שהיית שומע בו, זה כינור. אם כבר דת' מלודי, אולי איזה צ'לו עגמומי או רביעיית כלי מיתר קאמרית, אבל כינור ככלי מוביל, שמקבל במה בדיוק כמו הגיטרות – את זה עוד לא שמענו.

הבעיה הגדולה של Hung, היא שהם בחרו ללכת עם הדת' מטאל שלהם עד הסוף, וזה מתבטא בעיקר בעמדת הסולן (בחור רוסי בשם Dmitry Kostitsyn). שהרי, הסגנון המוזיקלי שלהם נוטה יותר לפרוגרסיב מטאל מאשר לדת', אבל הסולן מתעקש לשיר בקול דת' חרוך. הבעיה היא, שהוא לא באמת יודע לבצע את התפקיד הקולי הזה כראוי, ומה שאנחנו מקבלים בעצם זה בחור שמאד רוצה, אבל כל מה שיוצא לו זה חרחורים שכל יום אחר, היו שולחים אותו לרופא אף אוזן גרון.

את האלבום הפיקו חברי הלהקה בעצמם ובעשייתו היו מעורבים כמה שמות גדולים שעבדו בעבר עם הרכבי על כגון Symphony X. איך שאני רואה את זה, ברגע שחברי ההרכב ישיגו לעצמם מפיק מוזיקלי שירביץ בהם קצת היגיון ויגרום להם להבין שהמחשבה על פזילה לדת' מבורכת אבל רק שמה להם רגליים, הם יגיעו לנחלה מוזיקלית, וגם לפסגות – כי מדובר בחבורה מוכשרת בטירוף, עם המון דמיון ויכולת. ומה שהכי מצחיק בכל הסיפור, הוא כשהסולן שלהם שר בקול "נקי", הוא נשמע ממש טוב.

אז עד שהגבות יפסיקו להתרומם בפליאה בכל פעם שדמיטרי החביב מחרחר לנו באוזן, ועד שאיזו חברת תקליטים עם קצת שכל בקודקוד תחתים את Hung אנו נישאר עם ה-EP המוצלח הזה, וננסה להתעלם מהרגעים בהם הלהקה מנסה לנגן דת', ומתמקדת ברגעים הרבים בהם היא פשוט מנגנת פרוגרסיב דת' \ ת'ראש או כל מה שזה לא יהיה. זה טוב, זה עובד, ויש בזה כינור.