Hypocrisy – Virus

אם לסולן / גיטריסט / מנהיג / מפיק להקת Hypocrisy פיטר טאגטגרן הייתה אפשרות לעשות משהו עם כל אותן להקות מטאלקור שבעצם עושות דת' מטאל מלודי, אני מניח שהוא היה מוסר אותם לחייזרים שהוא כנראה מאמין בקיומם לצורך מגוון מבדקים אנאלים חודרניים, אם זה לא דת' מטאל אמיתי, פיטר לא רוצה את זה. האלבום האחרון של Hypocrisy הוא עוד הוכחה לכך שבשביל טאגטגרן דת' מטאל אמיתי עושים באהבה, או לא עושים בכלל. כשהוא רוצה לעשות את האלקטרו-מטאל המלודי שלו, הוא שומר אותו לפרויקט הצדדי Pain. את Hypocrisy, כבר כמעט 20 שנה, הוא משאיר כלהקת דת'.

אין שום דבר חדש ב-Virus, את זה אני מודיע מראש, זה דת' מטאל עם קצה מלודי, אגרסיבי ביותר, גראול עבה של טאגטגרן מלווה בריפים חורשים ותופים רועמים, לא שונה בהרבה מהאלבום The Arrival שקדם לו. אבל מכיוון שגם ב-Hypocrisy היו תקופות שונות ואלבומים די מגוונים, חשוב להדגיש שהאלבום הזה הוא כמו אוסף של כמעט כולם, מלבד אולי Catch 22 הניסיוני. יש בו שירים שהם מכות אלה לראש כמו "Craving For Another Killing…", שירים מלודים מיד-טמפן מלווי קלידים בסגנון האלבוםAbducted (למשל "Fearless"), ושירים על גבול הט'ראש, כמו "Scrutinized" המעולה, שגם מכיל הופעת אורח מפתיעה של גארי הולט, גיטריסט להקת Exodus ואחד נגני הליד גיטר הטובים ביותר בז'אנר.

מה שכן השתנה בלהקה הוא שההרכב שונה, וזה לטובה. המתופף החדש הוא Horgh (ריידר הורגאגן), לשעבר מ-Immortal, והוא עושה עבודה דינאמית ועשירה בהרבה משל לרס סזוק שעזב. עוד תוספת משמעותית היא הגיטריסט המוביל אנדראס הולמה, הלידים המלודים האיכותיים שלו מוסיפים לפחות נדבך אחד של איכות למוזיקה של טאגטגרן, שאף פעם לא היה חזק במיוחד במחלקת הלידים. החבר שנשאר, נגן הבס מייקל הדלנד, עושה עבודה טובה כרגיל, ואף זוכה למקום מכובד במיקס שמאפשר לשמוע עד כמה הוא טוב.

ההפקה של טאגטגרן היא כרגיל, הפקה סופר מלוטשת, ובכל זאת כזאת שנותנת לגיטרות לדבר, חרישה שבדית כבדה שאולי אינה מחוספסת כמו זו של Entombed אבל בהחלט כבדה מספיק. כל הפרויקטים שבהם מעורב טאגטגרן בהחלט עושים הופעות אורח בכמה מהשירים, שיר כמו "Let The Knife Do The Talking" נשמע דומה מאד לפרקים ל-Eaten של Bloodbath, שיר מאלבומה השני של הלהקה, בו שר טאגטגרן, אבל זה לא מפריע לאלבום להיות יצירת מופת של דת' מטאל מודרני. אין ספק שמתישהו כל כמות האלבומים שמוציא טאגטגרן עם Hypocrisy, עם Pain ועם שאר ההרכבים שלו תתחיל לתת את אותותיה ברמת החומר שלו, אבל כרגע, מלבד זוג עיניים שקועות, אין סימן לאיזו שהיא ירידה באיכות, להיפך.