I – Between Two Worlds

מי אמר "אני" ולא קיבל? כן, קשה להאמין שבשלהי 2006 נקבל מוזיקת ריקודים מפוצצת מבית היוצר של אוליב, שרגה ויובב, חברינו מהטלוויזיה החינוכית שחזרו השנה בקאמבק שלא מהעולם הזה. אוקיי, אז רק כמה תיקונים, מדובר פה בבלאק מטאל לריקודים, או בלאק-אן-רול כפי שמגדירים את זה רשמית, וחוץ מאדון אוליב, הידוע כ-Abbath, איש להקת Immortal, נמצאים פה גם Armagedda (מתופף לשעבר ב-Immortal) וחברי הלהקות Sahg, Gorgoroth ו-Enslaved – ממש סופר-גרופ של רוע ואפלה אינסופית.

רק מלהסתכל על תמונת הפרומו של I, אפשר לראות את האגו שיש לחברי הלהקה ובמיוחד לאדון Abbath שנראה כמו איזה דוגמן קסטרו בדימוס. הבחור ממש מדגיש את המילה "אני" עם המבט הזה שלו ואפשר לומר שזו בהחלט שנת הקאמבק של הנורבגי הזה כאשר בזמן שאנחנו מחכים בקוצר רוח להשתכר באחת מההופעות האיחוד שלו עם Immortal בקיץ ולצחוק את הקיבה שלנו החוצה, הוא משחרר עם חבריו אלבום בכורה העונה לשם Between Two Worlds שמרוב יחצ"נות מסיבית עליו, כבר כמעט פחדתי מלשמוע אותו.

להפתעתי אבל, כששמעתי את השיר הפותח "The Storm I Ride", במקום למצוא את עצמי קופץ ראש לתוך הויטרינה בחנות הדיסקים, נעניתי את רגלי מעלה ומטה במתן אישור קשוח – כן, זה נשמע לא רע בכלל. עם ניחוח של Motorhead במקצב מדליק ובנגינה, הדיסטורשן פוצח לו ישר ומיד קולו הניחר של Abbath שותף אותנו במלותיו מלאות הרוע. הסאונד ברור להפליא, גם בשירה וגם בנגינה, ונראה שהמוצר הזה שהנורבגים שיחררו לעולם, חזק ובריא למדי. תמצאו פה אפילו סולו נקי לקראת סוף השיר, וזה בהחלט מצדיק את שם האלבום, בין שני עולמות, אחד של הבלאק מטאל הישן והטוב, והשני של הבי מטאל הגובל בת'ראש מוקדם.

אגרסיית בלאק אפית מתחילה את השיר הבא, "Warriors", וקשה שלא לחשוב על Bathory שגם נכנסה למיקס המוזר הזה שנקרא I. השיר עצמו, מלווה בדיסטורשן עוצמתי, כולל כמה קטעי סולו מלודיים משובחים, וצווחות גרוניות ממיטב המסורת של Immortal, עליהם השלום. התיפוף לא מצליח להחזיק אותי למרות שהוא שומר על איכותו, אבל אני מחפש את הבלאסט-ביטס והמהירות שהסגנון הזה יודע היטב לייצר, ובמקום זה אני מקבל שירים יחסית מתונים שחוזרים על עצמם. ניתן להרגיש פה לא מעט את הרוח הקרבית של Immortal, האפיות של Bathory, ושוב, נגיעות ת'ראש סטייל Motorhead, אפילו בשירה – אבל זה מתיש בסופו של דבר.

סביר להניח שחובבי הבלאק מטאל הוותיקים יתחברו ואף יאהבו את האלבום הזה ואת נגיעות הרוק-אן-רול שלו (למרות שיש שמועות שהם גם לא ממש מחבבים את I), אבל בשבילי דרושה קצת אגרסיה או גיוון מסוים – במיוחד מהסגנון הזה. יש פה שירים קצביים, קליטים, או איטיים ששומרים על המסורת, וגם ליריקה לא רעה בכלל – אותה כתב Demonaz, גם הוא אקס-Immortal – אבל בסה"כ אין כאן משהו שמצליח לגרום לי לתת יותר ממספר הקשבות. I הוא לדעתי רק תחנה עד ש-Immortal יחזרו למסלול שלהם, או עד ש-Abbath ירוויח מספיק כסף – בינתיים, בכל אופן, אני בטוח שהוא יקנה מעריצים חדשים, אם לא בעזרת המוזיקה, אז בעזרת ה-"לוק" הכובש… או שלא.