Iced Earth – Dystopia

דיסטופיה למי שלא ידע, היא "ההיפך מאוטופיה. חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות שלטונית וניצול האנשים."הרעיון נחרש למוות בסרטי מדע בדיוני, אם בספרים וסרטים דוגמת 1984, התפוז המכני, או אלו שהשפיעו כאן על הטקסטים של האלבום החדש של Iced Earth, סרטים כמו Dark City, Solyent Green ו V For Vendetta. אני אישית לא מבין למה הוא התעלם מ "איש ההרס" של סילבסטר סטלון… באלבום העשירי של להקת הפאוור מטאל האמריקאית הענקית הזו המנהיג והכותב העיקר Jon Schaffer אמנם לא הלך על אלבום קונספט בסגנון של קלאסיקות כמו The Dark Saga או Something Wicked האדירים, אבל כן יש כאן קו מנחה העוסק בסרטים ובספרים הדיסטופים שהשפיעו עליו, כולל כמה מוטיבים מ Something Wicked, ביניהם הסמל של הלהקה – Set Abominae, שמככב גם העטיפה של האלבום.

אז מה השתנה? קודם כל הסולן, Stu Block מחליף את Matt Barlow, הסולן המיתולוגי של הלהקה שרק חזר אליה לאחר פרישה ארוכה לצורך האלבום הקודם – The Crucible, וכבר עזב אותנו שבורי לב שוב. Block הוא בחירה מפתיעה, לא סולן בעל שם גדול כשל Ripper Owens, שהחליף את Barlow בפעם הקודמת, אלא מי ששר ב 2 אלבומים עם להקת המטאל הקנדית Into Eternity. השאלה הגדולה היא, איך Block נשמע? אז התשובה, לדעתי האישית בלבד, היא שהוא נשמע מעולה. יש קטעים שבהם תתקשו להבחין שלא מדובר ב Barlow, ההגשה שלו קודרת ומלאת רגש עם השפעה ברורה של Barlow על הקול, ויש רגעים שהוא מביא משהו אחר – עליות ווקאליות מהסוג ש Ripper התמחה בהן. כמי שמאד אוהב את שני הסולנים הקודמים, אני חייב לומר ש Block ממלא את התפקידים של שניהם בצורה מדהימה, ולא נופל מהם בחיבור שלו ללהקה.

האלבום פותח עם שיר הנושא, שיר עם ריף Iced Earth קלאסי, פזמון קליט וטוב שבו Block עושה חיקוי Rob Halford משובח. אם הייתי צריך לסמן אלבום ש Dystopia יזכיר למעריצי הלהקה, הייתי אומר שזה Something Wicked, ומכיוון שמדובר באחד האלבומים המשובחים ביותר של הלהקה- אין בזה שום דבר רע, להיפך. Anthem הוא סינגל מתבקש, שיר איטי ואווירתי, מהסוג שמבדיל את Iced Earth ממרבית להקות הפאוור מטאל האמריקאיות או האירופאיות, בעקרון הלהקה היא מה שז'אנר הדכאון הוא למוזיקה הים תיכונית, זה הכול מסביב לרגש. גם כאן Block מרביץ הופעה שמזכירה מאד את של Barlow, יושב עם פזמון איכותי, פשוט תענוג לאוזניים.

Boiling Point הוא אחד השירים הזועמים ביותר של Iced Earth לאחרונה, מאז Violate לא זכור לי רגע כל כך מלא בדרמה ואגרסיות ללהקה. השירה של Block שוב משלבת בתים בסגנון Barlow עם פזמון צרחות גבוהות מבריקות, על גבי זה ריף זועם ואפקט פעמונים שיזכיר את Burning Times מתוך Something Wicked, בהחלט להיט להופעות ופסקול מוצלח לשבירת ראשים. Anguish Of Youth הוא שיר דכאוני שפותח באקוסטיות, דווקא כאן ההגשה של Block קצת מעצבנת בהתחלה, השירה נשמעת קצת אמריקאית ו "אימואית" מידי בשבילי, בהמשך כשהוא פונה לשטיקים היותר Barlowים שלו זה עובד, אבל באופן כללי השיר הזה קצת מגמגם לעומת אלו שקדמו לו. V מציל את המצב, שיר מורכב יחסית, שמלווה בפזמון קליט חזק, שוב אי אפשר להוציא מהראש את Something Wicked, הכול פשוט נשמע דומה מידי, חלופת המקצבים, הריף, אפילו השירה.

יש משהו לטוב ולרע בסאונד של הלהקה, ההפקה היא כרגיל של Jim Morris, האיש היחידי שמלווה את הלהקה מתחילתה מלבד הסולן/גיטריסט/רודן Jon Schaffer, וזו גם הסיבה שמבחינת הסאונד כל האלבומים של הלהקה נשמעים כמעט זהים, אולי זו חלק מהסיבה שברגע שיש סולן שמזכיר סולן עבר, וסגנון ריפים שלא משתנה, חייבים להשוות את האלבום הזה מיידית לאלבומים מהעבר של ההרכב. Dark City הוא שיר מבריק בכל קנה מידה של הלהקה, אולי אחד הטובים ביותר של הלהקה. הוא מתחיל עם פתיחה דיכאונית ואפית, מעבר למקצב מהיר ואופייני, וכמה מקטעי השירה הטובים ביותר של Block. שוב, אין כאן משהו חדש להרכב, אולי מלבד שילובי הסגנונות הווקאלים שלא היו לפני כן, אבל בכל מקרה, למעריצי הלהקה, מדובר בשיר מוצלח מאד מתוך אלבום שמתגלה כולו כאחד הטובים של ההרכב הוותיק. שימו לב ל Harmony Lead המבריק באמצע השיר, רגע שיכול היה לשבת בכל שיר טוב של Iron Maiden.

בסה"כ הם לא גאונים מבחינת נגינה, הסאונד שלהם לא מדהים, ואין להם המנוני מטאל נצחיים, אבל Iced Earth עושים מטאל מלודי, כבד, איכותי, שלא מתפשר ולא מנסה להשתנות או להתעדכן מזה יותר מ 20 שנה, והאלבום הזה הוא לדעתי אחד הטובים ביותר שהלהקה האדירה הזו הוציאה. בואו נסכם, אם אתם לא אוהבים Iced Earth דעתכם עליהם לא תשנה בעקבות האלבום הזה, אבל אתם – כמוני, מעריצים מזה שנים של הלהקה, וקצת התאכזבתם מהתקופה שלהם בעשור האחרון, נראה לי שיש סיכוי שהאלבום הזה יציל לכם את האמונה בהרכב, וזאת אחלה תחושה.