Igorrr – Spiritually and Distortion

מה לעזאזל קורה בשנת 2020 ההזויה הזאת? עד כה היא לא בישרה לנו טובות, בלשון המעטה, כאינדיבידואלים וכציוויליזציה על כדור הארץ. הקורונה הזאת משתקת את כל המוזיקאים והפסטיבלים בכל הז'אנרים, אבל למזלנו הנותר לפחות אלבומים ממשיכים לצאת כצפוי ובזמן – ואילו אלבומים (למי שטרם קרא, מוזמנים לעבור על סקירתי לחדש של Body Count שגם הוא הפציץ לא רע בכלל)!

איגוררר הוא מסוג האומנים האלה שלא תתפלא אם תגלה שחצי מהקהל שלו מגיע להופעה אחרי היכרות שטחית יחסית של חודשיים לכל היותר, דהיינו – מרגע ההכרזה על הגעתו. לא כי היו חסרות הופעות, אפילו בינלאומיות, אלא כי אנשים מסתקרנים לדעת איך זה נשמע כאשר מחברים יחדיו סוגות כה זרות. משגילו כיצד זה נשמע – אנשים באים להבין איך לכל הרוחות עושים את זה בלייב.

אז אתחיל מהסוף – זהו האלבום הטוב ביותר של Igorrr מכל זווית בחינה. נקודה. העטיפה פה היא רק קדימון לאלבום שלוקח אותנו למסע חוצה תרבויות ויבשות, כיאה למוזיקה של איגוררר הידוע ביכולתו הגרנדיוזית לרקוח צלילים כה רחוקים המשתרעים על פני מאות שנים – מבארוק לדת' מטאל למוזיקה אלקטרונית למקצבים שגם גדולי בוגרי ברקלי היו מתקשים לנגן אם היו מתבקשים זאת.

להאזין ל-Spirituality and Distortion זה לקפוץ מצרפת למדבר סהרה, ומ-2020 לתקופת המקרא. הוא התעלה על עצמו כמה רמות משמעותיות ושילב אלמנטים שדרשו את ניצוחם של כל האינסטרומנטים האוריינטליים והמערביים כאחד. נשבע לכם ששמעתי פה את Orphaned Land, Dream Theater, Cannibal Corpse, Venetian Snares (דיג'יי קנדי שעושה Breakcore), Linkin Park, Dark Funeral, Ravi Shankar, Anna Murphy, Gojira, מועדון הקצב של אביהו פנחסוב ועוד מעורבבים עם מוזיקה צוענית, דאבסטפ, אופרה, דת'קור ובלאק מטאל אטמוספרי מסונתזים עם צלילי Super Mario וגם רגע שהזכיר לי את נעימת הפתיחה של סיינפלד ואת מיומנה. רק היה חסר לי גם טופאק שאקור ומרגלית צנעני בחגיגה, והייתי נח על זרי הדפנה. אל תשאלו אותי איך, למה, מתי ואיפה בדיוק הבחנתי בכל אחד ולכמה שניות/דקות, כי כנראה אתם תיקחו את זה לאינטרפרטציות ולדמיונות הייחודיים לכם.

קצת קשה לי להתייחס לכל רצועה בנפרד, בייחוד מאחר ורוב הזמן השירים הם די אינסטרומנטליים, וגם הקטעים שלא כאלה נשמעים קצת כמו ג'יבריש. בחיי. ואני טוען כך בתור פוליגלוט – לא זיהיתי שום שפה בצורה מובהקת, למעט הקטע שבו ג'ורג' פישר (ומכאן שרבוב CC לרשימת הלהקות והאמנים הנ"ל) מתארח באלבום. מה שכן, עם שמות של שירים המכילים מילים כה מגוונות כמו "Desert", "Camel", ו-"Himalaya" מחד גיסא, ומילים אחרות לגמרי שאפשר לדמיין כמו "Italiano", "Barocco" ו-"Kung Fu" מאידך גיסא, אין ספק שזה שילוב של מזרח ומערב, עתיק ומודרני, יין ויאנג. לא בכדי לאלבום המופתי הזה ניתנה הכותרת Spirituality and Distortion – רוחניות ודיסטורשן (המזוהה עם כת השטן).

לסיכום, כמי שהיה בהופעה שלו בישראל במועדון הגגרין במיקומו הקודם, אני בהחלט גאה להגיד שאני מחכה בכיליון עיניים להופעה הבאה שלו. לא רק שזו הייתה חוויה הזויה גם במונחים של סלבדור דאלי, אלא רקמתי מאז קשרים שהשתמרו הרבה אחרי, הצטלמתי עם Igorrr כשיצא לחצר לעשן כאחד הקהל, מצאתי את עצמי ב-Mosh Pit שהייתה בו איזו רולה שאשכרה הפתיעה אותי כי היא שרדה את כולו, והיו עוד המון סיבות טובות להתרפק על ההופעה הזאת.