In Arkadia – Blind Opression

להקת הדת' המלודי In Arkadia מגיעה מצרפת, עם מעט מאד קילומטראז' קיומי אבל עם הרבה מאד פוטנציאל. על מנת לחתוך במהירות אל תוך הבשר של אלבומה השני והחדש, Blind Opression, ולהשאיר לכם לבד לנחש מהי ההיסטוריה של הלהקה, הבא נתרכז רגע בפועלה העיקרי. הלהקה עושה דת' מטאל מלודי, אבל מעורבב בהרבה אלמנטים מטאליים אחרים. ת'ראש מטאל מודרני, כדוגמת Hatesphere או Darkane נמצאים פה בנוכחות שלהם, בעיקר מבחינת מדד הגיטרות, בעוד אפשר לשים את היד גם על כמה השפעות של הבי מטאל קלאסי יותר. השירה אמנם לא מבוצעת ללא רבב, אבל היא בהחלט מבוצעת היטב, כאשר המעבר של סולן \ גיטריסט הלהקה Theo Dumont בין שירת גראולים לשירה נקייה נשמעת טבעית ומסודרת.

השיר הראשון, הפותח את האלבום, נקרא "Useless", הוא פוצח בסערה קדימה, עם תיפוף קצבי וגיטרות לוחמניות, והשירה המגורגרת לעתים עוסקת במה שנראה בהתחלה בתור מערכת יחסים של התעללות ומצוקה, בין בעל מכה לאישה נרקומנית, או דבר מה דומה. השירה המלודית – שאיננה יותר מדי מלודית, לצורך העניין – מגיעה בהתחלה בהפתעה, אבל ניתן להתרגל אליה במהירות. הבעיה העיקרית שיש לי עם האלבום, וזה מתחיל עם השיר הראשון, היא ההפקה.

להבדיל מלהקות בעלות הפקה נוצצת בז'אנר, כדוגמת Norther או Construcdead, ולצורך העניין גם הפקות עצמאיות אבל בעלות סאונד אישי ומיוחד כדוגמת Darkane, ההפקה של האלבום לוקה בהמון אלמנטים הכרחיים לעולם הדת' מטאל המלודי. התופים הרבה מעל הכול בבאלאנס, אבל בעוד שלהקות כמו Mors Perceptium Est מנצלות את יתרון המתופף העילאי שלהן לטובתן, ומעניקות ככה למוזיקה גוון כמעט-אלקטרוני, In Arkadia לא מצליחה לגעת ברעיון זה או דומה לו, ופשוט נשארת עם באלאנס לא מאוזן. הדבר צורם במיוחד כאשר מתווספת הידיעה שהחבר'ה עשו את המאסטר והמיקס של האלבום ב-Finnvox, האולפנים הקולוסאלים של פינלנד, איפה ש-Nightwish, Children Of Bodom ואחרים נוהגים לעבוד, והם עשו עבודה מזופתת.

לטובת הלהקה, יש את המוזיקה. אם המתנתם המון זמן ללהקה שתשלב נכונה את הת'ראש מטאל המעודן יותר, כדוגמת Annihilator או Sacred Reich עם דת' מלודי – זה יכול להיות זה, אם כי לא תקבלו את התחושה האולד-סקולית המתבקשת. מצד שני, הואריאציה המוזיקלית של האלבום, שנעה בין שירים מהירים במיוחד (כמה משובצים אפילו עם בלאסט-ביטס) ואחרים במיד-טמפו רוקנרולי וקופצני, זה באמת עובד, ולא נשמע בלתי אמין, מהחבורה הצרפתית הזאת. בשירים כמו "Dystopia" או "Psychic Simian" יש כמה מלודיות ועבודת גיטרות ראויה לשבח, כאלה שנשארות לכם בראש, ואתם מזמזמים אותן גם אם אתם לא זוכרים מנין הן הגיעו – ואולי זה היתרון הכי גדול של להקות דת' מטאל מלודי על שאר הז'אנרים בתחום, העובדה שאפשר לזמזם אותן מבלי ליפול לקלישאות פופיות יותר. בדומה ל-In Flames ו-Children Of Bodom, אכן הלהקה בורכה במלחינים מוכשרים שישאירו בכם רושם חיובי.

אבל, וזהו אבל גדול, הם עדיין רחוקים לשחק בליגה של הגדולים מבחינת לחן. המלודיות אמנם נחמדות, אבל Sebastian Von Scheidt איננו Michal Amott או Alexi Laiho, והמלודיות שלו אינן משהו שישאר איתנו עוד 10 שנים. לא הייתי פוסל את היות הלהקה מחזיקה בפוטנציאל ענקי, ואולי מצמיד אותה להיות חימום של להקת דת' מלודית אחרת על מנת שתראה עולם, אבל זה עדיין לא לגמרי זה. שני השירים היחידים, שאני יכול לומר שהם בליגה של הגדולים, הם שני השירים האחרונים. בעוד "Vengeance Dies With A Fallen Fate" הוא שיר מטאל מוצלח במיוחד, "Obso(u)lescence" הוא מלודי להדהים, ושווה כמה וכמה שמיעות. לחובבי הז'אנר במיוחד.