In Flames – Come Clarity

כל עולם ההגדרות המוזיקליות יצר די הרבה בלבול בנוגע לזהות של כמה להקות, In Flames, שהתחילו דרכם באופן ברור כנציגים של הדת' מטאל השבדי המלודי פתאום נרשמו באתרי המוזיקה כנציגי המטאל-קור, הם מופיעים עם להקות כמו Killswitch Engage ו-Shadow's Fall ופתאום לא ברור מה הם. ממה זה נובע? מהשינוי שהם עשו במוזיקה שלהם? הם פתאום הפכו לנציגי המטאלקור במקום הדת' מטאל? אני לא יודע, יש כמה שינויים במוזיקה שלהם, יש יותר רכיבים אלקטרונים ויותר שירה נקיה, אבל זה הופך אותם למטאלקור? ואולי מטאלקור, כפי שהוא מוגדר ע"י להקות כמו Killswitch הוא דת' מטאל מלודי שנעשה בארה"ב?

בקיצור, עזבו אתכם משטויות, תקראו לזה איך שתרצו, בגדול In Flames עושים מטאל אגרסיבי ומופק היטב, עם שירה שנעה בין צרחות/גראולים לשירה נקיה, ועם יסודות של מקצבים וביטים אלקטרונים, שאותם התחילו להוסיף בשלב די מאוחר בקריירה שלהם. מה שאהבתי באלבומם החדש הוא שלהקה נותנת מכל הטעמים שהורגשו במוזיקה שלה בעבר, מבלי לוותר על שום דבר מהסגנון הישן או החדש שלה. הם עושים הכל בטעם טוב ועם הרבה אנרגיה, מה שלדעתי חסר היה קצת מאז האלבום Reroute To Remain.

האלבום נפתח עם מה שהוא גם הסינגל הראשון מהאלבום, "Take This Life", שאמנם מתחיל כשיר דת' מטאל מלודי מהיר וטוב, אבל עובר בפזמון לשירה נקיה (Emo אם אתם ממשיכים לסווג כמטאלקור) שעושה את השיר למעין המנון קליט. שני השירים שאחרי זה כבר מתוחכמים יותר, הם מכילים יסודות של ביטים אלקטרונים ושימושים מעניינים בסאונד, אבל השיר הממש חזק הבא הוא שיר ארבע, "Dead End", השיר מתחיל עם ריף שבדי מלודי מצוין, ואז במקום קולו השואג של אנדרס פרידן נשמע קול נשי שנותן כמה שורות – זוהי כוכבת פופ שבדית בשם ליסה מיסקובסקי שהלהקה מארחת. אחרי ההלם הראשוני פרידן עצמו לוקח את השיר על כתפיו והלהקה חוזרת לתת בראש.

שיר הנושא מתחיל בקטע אקוסטי ואז מתפתח לשיר מלודי ועשויי היטב שלא נשמע ממש דומה למה שלהקה עשתה עד עכשיו באלבום, נקודות על האומץ, גם אם לא על השיר עצמו שלא ממש מתרומם. "Versus Terminus" הוא בדיוק מה שהלהקה צריכה, שיר מהיר ואיכותי, ריפים שהם כבדים ומלודים יחדיו, הסאונד המושלם של האלבום יושב בול על הנגינה המדוייקת של הלהקה. In Flames לא ממציאים את הגלגל באלבום החדש וזה בסה"כ המשך הגיוני למה שהם התחילו עם האלבום הראשון בהרכב הנוכחי, The Jester Race, אבל ההתקדמות שלהם מבחינת איכות כוללת ובגרות מוזיקלית מגיעה כאן לשיא, ואין ספק שמדובר באלבום החזק ביותר שלהם זה כמה שנים.