In Flames – Siren Charms - Metalist Magazine

אין לי בעיה עם להקות מטאל שיוצאות מאזור הנוחיות שלהן לעבר מחוזות פחות כבדים. Ulver בחיים לא היו הופכים ללהקה המעניינת שהם היום אם הם היו נשארים לנגן בלאק מטאל והאלבומים הכי טובים של Anathema הוקלטו בארבע השנים האחרונות. אז למה אני מתקשה עם In Flames לאחרונה? חלוצת המלודיק דת' מטאל השוודית שהיתה אחראית לקלאסיקות כמו Whoracle ו-Colony התגלגלה למחוזות מלודיים ופחות מטאליים עם אלבומים כמו Reroute to Remain ו-Soundtrack to Your Escape. ב-2006 הם הוציאו את Come Clarity, אלבום מעולה שבו חברי הלהקה השכילו לשלב בין המאפיינים הכבדים והמלודיים שלהם בצורה נהדרת. משם הם רק מדשדשים. והעובדה שאלבומם החדש Siren Charms יצא תחת הלייבל של Sony לא עזרה ללהקה להשתקם.

הצרות מתחילות כבר עם שיר הפתיחה, "In Plain View". הקצב המזדחל של הגיטרות והתופים והמיני-שבירות-קצב ש-In Flames העמיסו בשיר הזה מאיימים לצבור תאוצה כשבפועל הבניה לקראת השיא מתבזבזת בפזמון מלודי סטנדרטי ביחס ליצירות האחרונות של הלהקה. הסולן Anders Fridén מעולם לא היה מדהים, אבל תפקידי השירה שלו בולטים לרעה בעודו מתעקש לשיר בקול צלול לאורך רוב השיר (והאלבום). "Everything's Gone" הוא מעין ניסיון אינדסטריאלי ומעט כבד יותר שעובד בקושי רק בזכות התיפוף המעולה של Daniel Svensson.

קחו לדוגמא את "Paralyzed"- שיר ממוסחר שנשמע כמו כל דבר שהלהקה הקליטה מאז תקופת Reroute to Remain, רק יותר MTV מתמיד. ובואו לא נשכח סולו גיטרה חסר השראה באדיבות Björn Gelotte. לפחות "With Eyes Wide Open", עם כמה שהוא קיטשי וכולל תפקידי שירה לא מחמיאים, מצליח להיות קליט ובעל איכות המנונית ומלודיות מוצלחות. זה נשמע כמעט כאילו ש-In Flames לא לחלוטין איבדו את החוש שלהם לעשות מוזיקה טובה.

"When the World Explodes" מתחיל כמעט כמו שיר מלודיק דת' מטאל, עם כמעט גראולים מאת Fridén. ואז מגיע הפזמון עמוס הקלידים שבו מתארחת סולנית פופ שוודית העונה לשם Emilia Feldt. אם זה מזכיר לכם את "Dead End" מ-Come Clarity, כנראה שאני לא היחיד שחושב שזה חיקוי. אפרופו חיקויים, "Rusted Nail" הוא שיר שגולש למחוזות ה-Marilyn Manson והוא אפילו לא פופולארי יותר. "Filtered Truth" סוגר את האלבום באותה צורה שהוא נפתח. בעצלנות.

הבעיה שלי עם Siren Charms היא ש-In Flames נשמעים חסרי יצירתיות או מעוף. כאילו הם נכנסו לסטודיו בלי שום הכנות וג'מג'מו משהו שנשמע כמו מוזיקה לתוך ציוד ההקלטה היקר מפז שלהם. כי הפקת האלבום נשמעת כמו מיליון דולר. בכל זאת, לא הייתם מצפים למשהו אחר מ-Sony. אני בכנות לא מצפה ש-In Flames יחזרו לעשות proper-מטאל. מצידי שישארו במחוזות האלטרנטיביים והמלודיים שהם כל כך אוהבים. "Sounds of a Playground Fading" באמת היה אלבום חביב. אבל אני שמח על הכישלון של Siren Charms במכירות בגלל שהוא מוכיח שגם הלהקות הגדולות באמת לא יכולות לעשות חצי עבודה ולצפות שהמעריצים ימחלו. אני מאד מקווה ש-In Flames יראו ימים יפים יותר, שוב.