In This Moment – A Star-Crossed Wasteland

03/09/10
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Gunshow
  2. Just Drive
  3. The Promise
  4. Standing Alone
  5. A Star-Crossed Wasteland
  6. Blazin'
  7. The Road
  8. Iron Army
  9. The Last Cowboy
  10. World In Flames

In This Moment (להלן ITM) היא להקת מטאלקור אמריקאית, ואלבומה הנוכחי הוא השלישי במספר. אני קצת לא קונה את ההכרזה שמדובר בלהקת מטאלקור, אבל בהיעדר אופציה אחרת, נישאר איתה. כי אחרת, איך נקרא לה? דת'-אימו? ברוטאל דרעק? את הלהקה מובילה הזמרת Maria Brink, שחוץ מזוג ריאות מטורפות (נשבע לכם שאני מתכוון לריאות אמיתיות) היא מחזיקה גם בתואר "האישה הכי שווה במטאל לשנת 2009". סיפור אמיתי, היא קיבלה את התואר ממגזין מטאל אמריקאי. ביחד איתה בהרכב עוד ארבעה נגנים סבירים בהחלט, בראשם עומד הגיטריסט Chris Howorth. בעברם הלא רחוק הם החזיקו בבסיסט, שעזב בינתיים, בשם Pascual Romero. אותו Romero הוא גם תסריטאי ושחקן, ששיחק בין השאר במערבון "3:10 ליומה". ואולי משם חברי הלהקה קיבלו את האהבה המוגזמת שלהם למערבונים ולמערב הפרוע.

הקונספט הרופף שמלווה את האלבום A Star Crossed Wasteland הוא המערבון. שיר הפתיחה, שהיה גם הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום – שדי מצליח בארה"ב, דרך אגב – הוא "Welcome To The Gun Show", שנפתח בדגימות סאונד שמזכירות את הערבות הצחיחים של נבאדה. ליין גיטרה חביב מבשר את בוא הרעש, ו-Brink צווחת את שם השיר, בדרך ללהיט מטאל פוטנציאלי שלא יוצא לי מהראש כבר שבועיים. Brink לוקחת השראה מזמרות כמו Angela Gossow מ-Arch Enemy, ששרות בגראולים מרשימים, ושוברות את כל הציפיות מזמרת בלונדינית שנראית ממש טוב. יכול להיות שזהו סוד הקסם של ITM, שהיא להקה בינונית לכל הדעות, שנגועה במחלות אמריקאיות ידועות: הפקה נוצצת מדי (האלבום הזה נשמע פשוט נקי מדי, וכתוצאה מכך מאבד את כל האנרגיות שלו), השפעות רעות מדי (אפשר לשמוע את הרצון הנוראי להישמע לפרקים כמו גרסה כועסת יותר של Evanescence, בעיקר בשיר המחליא "The Promise"), ומסחריות מוגזמת (העטיפה היא אחד הבוקים לדוגמנות המצחיקים שראיתי מזה זמן רב).

באופן אישי, קצת קשה לי עם הנטייה המודרנית לשלב אגרסיה מאסכולת הדת' עם המלודיות הדביקות של הפופ האמריקאי, ומכאן אתם יכולים להבין את הסלידה שלי מסגנונות מטאל נוכחיים. ITM, כאמור, היא הנציגה התורנית של הדור המודרני, ושירים שאולי יתפסו כמוצלחים אצל חובבי הז'אנר (כגון "Standing Alone" ו-"The Road"), מקבלים אצלי ציון נמוך במיוחד. לעומת שירים כאלו, אפשר למצוא את ניצוצות המקוריות בקטעים "Blazin" ו-Iron Enemy", שלמרות הלחן הטיפשי מאד שלו, מציג כמה יציאות מקוריות במיוחד, כמו חלק מהשירים הרעים באלבום. בשיר הנוכחי מדובר בבתים, המשלבים ליין שירה נקי לפרקים, וגיטרות שמנסרות את הריף בצורה מעניינת מאד. בשיר "Standing Alone" מדובר בסולו הגיטרה, שמשלב היטב השפעות של כמעט כל הגיטריסטים שאני אוהב (החל מ-Petrucci ועד Slash).

הבעיה העיקרית עם A Star Crossed Wasteland היא שבכל רגע בו נדמה שהאלבום מתחיל לצבור תאוצה, הוא נופל בחזרה למלכודות הקיטש והמסחריות. הדוגמא הכי טובה היא השיר הלפני אחרון באלבום, "The Last Cowboy". המאזין התמים יכול לחשוב שמדובר בעוד להיט מנצח כמו שיר הפתיחה, שעוסק גם הוא בהילולי המערב הפרוע. במקום זה, הוא מקבל להיט אימו מטאל מנופח מחשיבות עצמית, עם טקסט שגובל בפיגור, ודואט נשי-גברי מרגיז במיוחד, שמסביר היטב מיהם הגיבורים המוזיקליים של ITM. רמז, לא מדובר באייק וטינה טרנר. לסיכום – אוהבים אימו? אוהבים מטאלקור מלודי מודרני? אולי זה האלבום הבא שתרצו לחוות. באופן אישי, אני ממליץ להתרחק, או להישאר עם השיר הראשון בלבד. יותר מזה יכול לגרום לכם נזק לכבד – כמו קליע מחליד של אקדח קולט נוצץ. סליחה, הייתי חייב.