Indukti – Idmen

ההאזנה לאלבום החדש של להקת Indukti, מקורה בפולין, היה למעשה המפגש הראשון שלי עם פרוגרסיב מטאל נפלא ובלתי מתפשר, שיישאר אצלי במערכת לאורך זמן. האלבום החדש, Idmen, אמנם מסורתי ברבים מהמובנים (שירים ארוכים, שבירת מקצבים, קטעים אינסטרומנטליים מתמשכים, לחנים מלאי רבדים – כל אלה מתאפשרים, כמובן, על ידי רמת הנגינה הגבוהה המתחייבת כשבוחרים לנגן פרוגרסיב מטאל), אך לצד זאת הוא גם מלא ייחוד. יש לו סאונד אישי, שנוצר כתוצאה מהשילוב המאתגר של כלי נגינה אתניים וכינור כמעט לכל אורך האלבום, ומטווח השפעות נרחב שניתן לשמוע במוזיקה שיוצרת הלהקה, החל ב-Porcupine Tree וכלה ב-Meshuggah.

לצליל העשיר של Indukti אחראים חמישה חברים: הכנרת המוכשרת, Ewa Jablonska, המתופף והפרקשניסט, Wawrzyniec Dramowicz, שני הגיטריסטים היצירתיים, Piotr Kocimski (שאחראי גם לשימוש בכלים האתניים) ו-Maciej Jaskiewicz, והבאסיסט, Andrzej Kaczynski. עם זאת, אף על פי שאת הלהקה ייסדו חבריה לפני יותר מעשור, Idmen הוא אלבום הסטודיו השני בלבד ש-Indukti מוציאה לאור, כשגם אלבומה הקודם (שיצא בשנת 2004), S.U.S.A.R., זכה ליחס אוהד מהקהל (הכוונה היא כמובן לקהל המטאליסטים, אליו פונה הלהקה במובהק, אך הלהקה הצליחה לעורר גלים בקרב קהל שבמרבית הזמן בוחר להאזין למוזיקה כבדה פחות).

אם כן, לאחר עבודה לא קצרה על Idmen, החלו חברי Indukti בתהליך ההקלטה בתחילת 2008, ושחררו את האלבום כשנה וחצי לאחר מכן. ניתן לבחון את האלבום משתי זוויות עיקריות, כשהראשונה ביניהן היא הדרך המסורתית של יצירה אשר מחולקת למספר מסויים של שירים, כשכל אחד מהם נפרד לגמרי אחד מן השני. כך לדוגמה, אוכל לציין לטובה כמה שירים מייצגים, כשהראשון ביניהם הוא "Sansara" הפותח את האלבום בדיסטורשן כבד (כמובן, מתוך הבנה שהכל יחסי, ככלות הכל מדובר כאן בפרוגרסיב מטאל, אז אל תצפו לניפוץ עצמות וראשים מתגלגלים), מקצב לא יציב שבהחלט נותן ל"חטיבת הקצב" להפגין את כישוריה, וסולואי גיטרה מפותלים. את כל אלה מלווה נגינת הכינור האווירתית, אולי המרכיב המכריע בעיצוב הסאונד של הלהקה. מן הרגע הראשון, משרה המוזיקה תחושה נפלאה של נפילה חסרת דאגות אל הלא נודע.

"…And Who's The God Now?!" היא אחת היצירות הארוכות יותר באלבום, גם היא מייצגת את Indukti ופותחת את המאזין אל מרחבים מוזיקלים נוספים. מעט אחריה מגיע שיר מוצלח נוסף, "Nemesis Voices" הכבד יותר, שללא ספק ימצא חן בעיני Metalheads מושבעים, עם מעברים שמזכירים את Dream Theater, ושימוש גדול יותר בדיסטורשן בהשוואה לשאר האלבום. חובה לציין גם את "Ninth Wave", שיר בן 11 וחצי דקות שסוגר את האלבום בשיא, ניתן לומר. השיר מלא בהרבה אלמנטים, שינויים, החלפות מקצבים, מלודיות, כלים, וכמובן, הכינור. לאלו בינינו שבנויים לשירים ארוכים, זה פשוט תענוג.

הדרך השנייה לבחון את האלבום היא בתור יצירה אחת מאוחדת. לא, Idmen אינו אלבום קונספט, אך הלחנים, ההפקה, הסאונד והאווירה בו אחידים – זו יכולה להיות נקודת החוזק של האלבום – שבהחלט מצביע על עבודה מאוד מגובשת של חברי הלהקה – או נקודת החולשה, שמנגד יוצרת מצב בו מרוב עצים קשה לראות את היער, מפני שכל העצים נראים כמעט אותו הדבר. באלבום בו כל שיר הוא מסה מוזיקלית, יש צורך במאפיינים מאוד ברורים על מנת שלא ללכת לאיבוד. אף על פי כן, Idmen הוא בהחלט אלבום מוצלח, מהנה ויצירתי, ומ-Indukti אשמח לשמוע בעתיד.