Infernal Nature / Mucous Scrotum – Calls From The Underground

אחד הנושאים שכל מטאליסט פז"מניק כבר חזר ודש בהם עם כל העולם ואשתו זוהי תרבות האנדרגראונד במטאל, ובבלאק מטאל בפרט, בו היא באה לידי ביטוי בצורה הבולטת ביותר. מי מכם שחשב שזוהי נחלתן של המדינות מעבר לים, מאחר ובארצנו הקטנטונת קשה שלא לשים לב לכל נפיחה שמי מבין חברי הסצינה הפריח בקצה השני של המדינה, כנראה צדק. ואמנם, עדיין יש פרוייקטים שבוחרים לשמור על פרופיל נמוך באופן יחסי, ולשייך עצמם לאליטת האנדרגראונד.

שניים מפרוייקטים אלה, אותם אציג בפניכם היום, הם Infernal Nature, זהו ניב, הגיטריסט של Sitra Achra למי שזוכר, הידוע גם בכינויו Ferum וכן Mucous Scrotum שזהו Ratimus שאולי מוכר לכם כבסיסט של Bartholomeus Night. שני אלה חברו יחדיו והוציאו באופן עצמאי ספליט של שתי הלהקות העונה לשם המתבקש, Calls From The Underground.

Infernal Nature מתמחה בבלאק מטאל חשוך, מחוספס וחדור שנאה. הסאונד, ההולם לסגנון, קונסיסטנטי באיכותו הירודה מתחילת האלבום ועד סופו. בין השירים הבולטים באלבום אציין את השיר הראשון, "Death Religion" הפותח בריף איטי תחת השפעה ניכרת של Mayhem בלוויית תיפוף איטי וצווחה גיהנומית. עד מהרה השיר צובר תאוצה עם ריפים מתגוונים ועבודת תיפוף אינטסנסיבית מלאת צלצולי מצילות חסרות אונים. השיר הבא, גם הוא מן הטובים באלבום, עונה לשם "Divine No More" ומציע בלאק מטאל מהיר וחסר פשרות, הטובע בבאסים כבדים ועבודת גיטרות קליטה ורפטטיבית למקוטעין.

השיר המועדף עליי באלבום הוא דווקא "Hordes To Conquer" המתאפיין בריפים יותר מלודיים וקטעי תיפוף מלחמתיים המשתלחים בשומע חסר הישע בברוטאליות יתרה. אם הסאונד כאן היה גרוע עוד יותר, אולי היה מקום להשוואה לקטעיהם היותר מהירים של Veles הפולנים, לדוגמא. באשר לליריקה, אוכל לספר רק על סמך שני השירים שפורסמו בדיסק, זו עוסקת בבעיטה בדת, פניני השטאינזם, ויצר המלחמה, כאשר בתוך כל אלה שזורות גם מלים בשפה העברית, הנותנות פן מגוון יותר לתמות הללו.

כעת אפנה לחלקם של Mucous Scrotum באלבום, שאגב, לא ארצה לדעת מהיכן נבע שם הלהקה, שמשמעו למעשה "שק אשכים מפריש ריר" (…). אך אם נשים זאת בצד (ואמליץ שכך נעשה), נקבל בלאק מטאל כבד, אטמוספירי ואפל. השיר הראשון, העונה גם לשם האלבום, "Calls From The Underground", מציג סאונד שונה לחלוטין ממה ששמענו עד עתה עם Infernal Nature, ובכבדותו יותר מזכיר את Antichrist של Gorgoroth. מעבר לכך, ניכרת כאן יותר העבודה בתופים ממוחשבים הגורעת מאותו עומק של המוזיקה שהושג בעזרת הסאונד. עם כך, עבודת הגיטרות כתובה היטב וזורמת עם השירים בצורה חסרת רבב.

השיר הבא לאחריו, "Crusher Of Hope" מצטיין בווקאלס המתגוונים בין צריחות גרוניות לבין סקרימינג יותר כבד ובאסי. כמו כן, קיים שילוב בין גיטרות בלאק מהירות לבין ריפים יותר ת'ראשים המשולבים עם עבודת באס טובה למדי. "The End of Time" לוקח את Mucous Scrotum לכיוון יותר מודרני של הבלאק מטאל, ובכללו הוא יותר קליל, ושופע גיטרות לא קונבנציונאליות לסגנון, ובכלל, משאיר רושם מאוד תמוה. לסיום, "Ode In Honour Of Thee" מחזיר את האלבום לכיוון האנדרגראונד, עם סאונד כבד ומחוספס, ועם סיום הדיסק משאיר טעם raw בפה.

לסיכום, זהו אלבום הלוקח את הבלאק מטאל הישראלי לכיוונים שעוד כמעט ולא יצא לנו להתקל בהם בסביבה, ואכן עושה את עבודתו נאמנה במוזיקה כבדה, לא קונבנציאונאלית ומלאת נפח ואפלוליות. אמליץ על אלבום זה לכל אלה מביניכם האוהבים את הבלאק מטאל המלוכלך, בעל טעם של ימים עברו, וכן המעוניינים לתמוך ביצירתן של להקות לוקאליות כדוגמת אלו.