1. Intro
  2. Mindfuck
  3. Vanishing
  4. The Flower Collector
  5. Back to the Ground
  6. Black Light
  7. Sojourn at the Astrals
  8. To Your Loneliness
  9. Greed
  10. Nightmares
  11. A Battle Lost
  12. Love Song
  13. Goddess Machine

אם אתם מטאליסטים בישראל ועוד לא שמעתם את השם Infy Snow כנראה שאתם חיים בפלנטה אחרת. כשהבלונדינית היפה לא עסוקה בלבחור פלייליסטים ב"רבל בר", הפאב שכבר נהיה שם נרדף למעוז סצנת המטאל, היא כנראה עסוקה בלכבוש איזו במה או שתיים. גם אם לא הכרתם אותה לפני כן בטח יצא לכם לראות אותה השנה לצד Desert בהופעות שלהם, בביצוע לייב יחד עם Warrel Dane האגדי ואפילו בדואט עם Catharsis שבאו מרוסיה לטובת קהל הנישה שלהם. הספק לא רע בגילה הצעיר ועוד בשנה אחת, אך ה"מאני טיים" הוא אלבום הבכורה ואיכויותיו ולשם כך התכנסנו כאן היום.

Infy היא בחורה רב-גונית ומעט שנויה במחלוקת. יש שיירתעו משיטות היח"צ שלה ויש שיטענו כי היא בעיקר משחקת על גימיק ה"יפייפיה הנורדית", אבל דווקא הרתיעה הראשונית הזו עובדת לטובתה: אחרי שמקשיבים לאלבום ומגלים קול טוב, הקפדה לפרטים והפקה מטורפת, גם הסקפטיים יבינו שיש כאן יותר מסתם פרצוף יפה ושל- Infy בהחלט יש על מה להשען. מה שגורם לי להוריד בפניה את הכובע היא העובדה שאת הכל היא עשתה בעצמה: את רוב החומרים היא כתבה והלחינה לאורך השנים ואז בנתה מסביבה צוות מנצח הכולל נגני סשן מוכשרים ואת המפיק עומרי להב שינצח על העיבודים, התזמורים וההפקה, ואת המיקס שלחה לחדר המפורסם The Mix Room המתמחה במיקסים אנאלוגיים בו עברו לא מעט מפורסמים מסגנונות שונים. את המאסטרינג עשה לא אחר מאשר מאור אפלבאום, הישראלי שלנו בחו"ל ומי שכבר יצא לו שם של מומחה עולמי בתחום ועל הארטוורק אחראי האמן Christopher Shy. בתור מי שעברה תהליך דומה אני יכולה לומר ממקור ראשון כי מדובר על השקעת זמן ומשאבים כלכליים ורגשיים אדירים – וכשהכל נופל על כתפיו של בן אדם אחד זה קשה פי כמה וכמה ומייאש מאוד, שלא לדבר על הדאגות הפיננסיות הנלוות להכל. תהליכים מהסוג הזה כבר הובילו בעבר לא מעט להקות מגובשות ומבוססות אל נקודות שבר שמהן לא הצליחו להתרומם. אז גם אם אתם לא אוהבים את הסגנון, אי אפשר שלא להעריך את הדבקות במטרה ו- Infy בהחלט יכולה להיות גאה על כך שהשיגה אותה בכוחות עצמה.

לאחר אינטרו תזמורתי ודרמטי שנשמע כאילו נלקח מסרט (המומחיות של עומרי להב) שמכניס לאווירה, מגיע השיר "Mindfuck". פייר? ממש לא ציפיתי לזה. ניגשתי לאלבום אחרי היכרות עם השיר "Vanishing" בלבד אותו הרוב מכירים בזכות הקליפ שלו, שצולם בשלוש מדינות שונות והספיק לגרוף כמה עשרות אלפי צפיות. למען האמת, לא התלהבתי ממנו במיוחד. הוא מאוד מטאל גותי סטריאוטיפי, מיינסטרימי ואפילו קצת פופי, ודי מייצג את כל מה שאני שונאת בלהקות פימייל-פרונטד. אז ציפיתי לאלבום שלם בסגנון הזה, אבל כבר מהשיר "Mindfuck" אני נזרקת החוצה מהלך המחשבה הזה. נכון, Infy שרה בשירה נקייה בלבד לאורך האלבום אבל כאן היא מצליחה להעביר גם רוע, כעס, תסכול. קטעי הקישור מוזיקליים מאוד ולא צפויים, הליינים של הגיטרה עשויים כהלכה, ו- Infy נעה בין מצבי רוח שונים ומניירות בהינד עפעף. בסופו של יום, זה שיר שלקחתי איתי הלאה. די מהר מגיע "Vanishing" המדובר, ולטעמי היה אפשר לחכות איתו לאמצע האלבום לאחר כמה שירים אנרגטיים יותר. מי שאוהב את Epica, Within Temptation ודומותיהן יהנה ממנו מאוד, אבל מי שלא ימצא את עצמו בטראקים אחרים. עם זאת אני חייבת לציין שאחרי כמה שמיעות מצאתי את עצמי מזמזמת אותו להנאתי כך שמדובר בשיר ש"גדל עליך" למרות הרתיעה הראשונית ממנו.

אבל בניגוד ל"אס המנצח" שככל הנראה אמור להיות הלהיט שיכבוש את המצעדים, יש באלבום הזה כמה פנינים מפתיעות – "The Flower Collector" למשל שמתחיל בנעימת חלילים ואווירת פולק רגועה מתובלת בדיסטורשנים. הקול הנעים עומד בניגוד מוחלט למילים המחרידות והאקורד המינורי או דהירת הגיטרות שמפציעים פה ושם רק מעלים את רמת העניין כי זה כל מה שלא צפיתי. גם "Black Light" הוא מהפייבוריטים שלי, השירה הגבוהה והמתוקה מאוד מחמיאה, הגיטרות ששרות יחד איתה והפריטה ברקע זורקות אותי למימד אחר ואני קצת מתבאסת כשהדיסטורשנים שוב משתלטים והתופים רועמים, אבל כש- Infy נשארת באותה הלך רוח למרות שהכל סביבה משתנה, הניגוד הזה עושה את שלו. הבקשה שלי להשאר קצת בתוך הרוגע מתממשת ב- “A Sojourn at the Astrals" בו כלי המיתר והקלידים תופסים פיקוד – אחלה שיר לשמוע בסיום יום עמוס.

הסינגל השני שיצא לא מזמן, "Greed", הוא ההפך הגמור – המון כעס, גראנג' מטונף של ניינטיז, סאונד אותנטי של אוברדייב, סולואים חורקים… אני יכולה לדמיין פאב מעופש וג'ינס קרוע וסיגריות ואכן בקליפ יש לא מעט סמים ואלכוהול משולבים להם יחדיו. זה אולי השיר הכי בולט בשונות שלו באלבום ועל כן גם תפס מיד גם מקום של כבוד בליבי. לא נפקד גם מקומם של אורחים מקומיים, וכך "To Your Loneliness" מתובל בקולו של יוחאי דווידוף, יקיר הסצנה, שמצטרף ל- Infy בפזמון מרגש, ו- "Nightmares" מציע שילוב מפתיע בין הקול העדין לבין יותם "דפיילר" אבני ששואג שם מלוא הריאות על רקע דהירות גיטרות ואלמנטים ממלודיק דת', מה שהופך את השיר לבלתי שגרתי בקונטקסט. "Goddess Machine" סוגר את האלבום בצורה שקטה יחסית ובקול גבוה ואפילו אופראי למדי בפזמון. הדרמה מתאימה לסיום אלבום ומשלבת בין ליינים מרגשים לבין עומס תזמורתי וגודל.

החסרונות של A Mortal’s Tear לא רבים – הייתי שמחה לשמוע יותר הבעה רגשית, גם אם כזאת שלא נשענת על אפקטים ווקאליים אלא על תיאטרליות. שומעים ש- Infy מנסה לעשות את זה ואף מצליחה להעביר תחושות שונות אבל היה אפשר להעצים את זה עוד, כאילו משהו שם עדיין עצור ומהסס להפתח עד הסוף. ככל שהאלבום מתקדם יש בי רצון לשמוע משהו יותר אגרסיבי או מטורף וזה לא באמת מגיע. גם ההתעקשות על הלחנת שירים ראשוניים מגיל 13 לא תמיד מוכיחה את עצמה ולעיתים המצלול והמשקל לא כל כך מסתדרים עם הלחן – אולי סינון ביד קשה יותר ובלי סנטימנטים היה משפר את העניין. עם זאת, אני מודעת לכך שלשבור את הפחד מהלא נודע, לסגל יכולת ביטוי אישית וללמוד למחוק (ולא רק לכתוב) אלו עניינים מורכבים ביותר שזמרים מנוסים בהרבה לא תמיד מצליחים לשבור, כך שיש ל- Infy עוד לא מעט אלבומים עתידיים בהם תוכל לחפש את זה, אחרי הכל.

לסיכום – גם אני, שלא כל כך אוהבת שירה שנשמעת "נשית" במובהק ושנים נמנעתי במכוון מלהקות סטייל Nightwish בגלל הסיבה הזאת, הצלחתי להנות מאוד מהאלבום. למרות החששות שלי, A Mortal’s Tear הוא אלבום די ורסטילי שקשה להגדיר מבחינה סגנונית למעט העובדה שהוא איפשהוא בז'אנרים המלודיים. אמנם Infy בשירה שלה לא מגוונת יותר מדי, היא נשארת בקול הנקי והיחסית גבוה – בו היא טובה וחזקה, אבל במקרה הזה זו בחירה מעולה לדעתי מכיוון שזה מאוד מחמיא לה. זה מה שנכון ל- A Mortal’s Tear, זה מה שהחומר דורש והוא תפור עליה. הבחירה באנשי המקצוע היתה מצויינת ואני שוב ושוב מתרשמת מההפקה העשירה של להב, מהסאונד המדהים ומהמיקס העשוי לעילא. השירים קצרים יחסית ובגלל הגיוון ביניהם התוצאה נעימה לאוזן ולא מעיקה. למען האמת, זו אחת הסיבות העיקריות שנהניתי מהאלבום, הוא פשוט עשוי כמו שצריך, וגם מי שהחומרים עצמם אינם כוס התה שלו עדיין יהנה מהדרך שבה הם מוגשים, מהסאונד האירופאי, מהגישה הבלתי מתפשרת, מאיכות הביצוע. זה פשוט מוצר טוב מכל הבחינות, מתנה נהדרת לשנה החדשה, שאין ספק שהיא השנה של Infy Snow.

הופעת ההשקה תתקיים ב- 24.9 במועדון התמונע, ת"א, לכרטיסים: https://tixwise.co.il/he/infy