בהתחלה, כשניגשתי ל"metal archives" לערוך מחקר אודות Inquisitor, לא יכולתי לתאר לעצמי להקה יותר רנדומלית. מדובר בלהקת אוונגארד בלאק מטאל (מלודי לעתים) מליטא. לדעתי, הם יכלו פשוט לומר "פשוט תסתום את הפה ולך עם זה". מתברר ש"The Quantum Theory of Id" הוא אלבומה הראשון של הלהקה שקבעה את בסיסה בוילנה, וההוצאה השלישית שלהם בסך הכל (קדמו לה שני דמואים תחת השמות "Demo" ו-"Perlude"). אף על פי כן, עדיין לא הצלחתי להבין את הזווית וה"וייב" של הלהקה. לומר בכנות, מצאתי את כל האסתטיקה שלהם מעט יומרנית. עטיפת האלבום לא משכה אותי פנימה כלל, ובכלליות, הרגשתי כאילו לא הייתה יכולה ליפול עליי פצצה גדולה יותר. בנוסף לכך, נושאי הליריקה שלהם לרוב מסובכים מאוד: מטפיסיקה, אפסיטמולוגיה ואמפיריציזם. לא הצלחתי לתפוס את הקטע. לאחר שעה קלה בה בחנתי את האתר שלהם ואת חוברת הדיסק עצמה, ויתרתי על הרעיון הזה.

אבוי, השתמשתי באהבתי ללהקה ליטאית נוספת (Fuck Off and Die) וצללתי פנימה, בתקווה להוריד מעצמי את שמיעת האלבום בפעם הראשונה במכה אחת. ובכן, אכן הקשבתי לכל האלבום, אך באופן מפתיע, מצאתי אותו די מושך. מה שנראה יומרני באופן מוחצן מבחינה ויזואלית וקונספטואלית על הנייר, התברר כנחמד מאוד בצורה מוקלטת. האלבום כולו מצליח לגרום למאזין להקשיב, אך לא להשתעמם. אף אחד מהשירים בני 9 הדקות ומעלה שמסכנים את האלבום, ארוכים ככל שיהיו, מרגישים מיותרים והתחושה הכללית של האלבום מעניקה השראה במובן של דמיון מושלם לתחושת המוות. השירים לא פשוטים, המוזיקה מנוגנת היטב אך המלודיות לא בדיוק קליטות ונושאי הליריקה רחוקים מכאלו שאפשר להזדהות איתם (או לפחות מגניבים) אבל הכל מתחבר יחד בצורה יפה מאוד.

כמו גלגלי השיניים על עטיפת האלבום, האלמנטים באלבום עובדים יחד ולא נופלים, בחתיכה אחת. המסע שכל שיר מעביר את המאזין דרכו הוא היופי באלבום כולו. המנלכוליה העוברת כשצלילי הגיטרה מונחים על צלילי הפסנתר מעניקה תחושה ביזארית, כאשר אהבת האלבום תלויה במאזין ולא בלהקות אותן הוא בדרך כלל שומע (בתנאי שיש לו בסיס של עניין בדת' ובלאק מטאל). הסולן\קלידן עושה עבודה נהדרת בשני העיסוקים שלו, והקול שלו מתאים למוזיקה בצורה מושלמת- תארו לכם סולן בלאק מטאל עם קול מעט נמוך יותר מצווחות, ותקלטו את התמונה המדוייקת. נגינת הקלידים של Lord חודרת היטב לצד עבודה גבוהה מהממוצע של הצמד Skol ו-Nyku על הגיטרות. המתפוף GarLoq והבאסיסט Mind Architec מניחים בסיס הגון, אך לא משהו להתפעל ממנו.

לאחר שהכל נאמר ונעשה, בשבילי, האלבום הזה נופל בול להגדרה של זיון מוח. החל בתוכן הבלתי רגיל, שמדגיש מקוריות ומתאים לגדרה של אוונגארד בלאק\דת' מטאל מלודי, וכלה באסתטיקה הביזארית (זו חייבת להיות אחת מעטיפות האלבומים המכוערת יותר בדורות האחרונים) ונושאי הליריקה השונים, כל אחד צריך להיות מוכן לצאת למסע מחוץ לתחומי המטאל המוגדר והבטוח על מנת להנות מהאלבום הזה. אך אני חושב שכל אחד יגלה, אם ישמור על ראש בטוח, שאפשר להנות מהאלבום הזה, ומהרגעים המגוונים בו, שגורמים לי לצפות לריליסים נוספים של Inquisitor . אני מוריד בפניהם את הכובע, להקת האוונגארד בלאק מטאל הליטאית הראשונה שאי פעם שמעתי, שלא אכזבה אותי.

הערה-ניתן להוריד את אלבומה השלם של הלהקה באתר הרשמי שלהם תחת הלשונית "מדיה".