Into Eternity – The Scattering Of Ashes

21/09/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Novus Inceptum
  2. Severe Emotional Distress
  3. Nothing
  4. TImeless Winter
  5. Out
  6. A Past Beyond Memory
  7. Surrounded By Night
  8. Eternal
  9. Pain Through Breathing
  10. Suspension Of Disbelief
  11. Paralyzed

אלוהים אדירים! ראיתי את האור בקצה המנהרה המטאלית וקוראים לו Into Eternity. זהו האלבום הרביעי של הלהקה הקנדית שמשלבת ברוטאליות של דת' מטאל טכני עם שירה נקייה ומלודיות של פאוור מטאל, תחשבו Mercenary או Soilwork ותיקחו את זה שבע צעדים קדימה. לאלבומה החדש גייסה הלהקה את אחד מסולני המטאל המלודי המוכשרים ביותר ששמעתי כבר שנים, סטו בלוק נשמע כמו הכלאה של רוב הלפורד (Judas Priest), מייק פאטון וג'ף טייט (Queensryche) – הבחור צורח צרחות גבוהות, נוסק בשירה מלודית מרשימה ואז צורח כאילו אין מחר, כשהוא מגובה בשירת הדת' מטאל הניחרת של הגיטריסט טים רות'.

רות' עצמו הוא גיטריסט ברמות על, עבודה פרוגית מורכבת לצד שרדים מהירים ניאו-קלאסים, כל המיקס הזה מלווה במקצבי דאבל בס וגריינדים מפתיעים, המדובר בפרוג מטאל הקיצוני ביותר ששמעתי מעולם, דת' טכני ופרוג בחתונה קתולית. "Severe Emotional Distress" הוא המנון מטאלי מבריק, שיר דת' עם לידים מלודים בסגנון Soilwork, גראולים של דת' מטאל עוברים במהירות לשירת הבי מלודית, ואז פזמון מלודי חזק מגובה בבלאסט ביט, זה נשמע קצת מבלבל בהתחלה, אבל אחרי שמיעה או שתיים נותר רק ללקק את האצבעות ולהתפלא עד כמה השילוב הזה עובד טוב. "Timeless Winter" עובד על אותו עיקרון, גרואולים ברוטאלים משולבים בשירת ג'ודאס פריסט גבוהה, התיפוף של ג'ים אוסטין לא מפסיק להרשים ורות' מרביץ כמה לידים בסגנון מאלמסטין שיגרמו לגיטריסטים לחייך בהנאה.

אני שוב חוזר, זה שונה מכל מה ששמעתם לפני כן, זה לא Soilwork ולא Mercenary, שתי להקות שאני אוהב בזכות עצמן, אבל בשני המקרים מדובר בדת' מטאל מלודי שפשוט כולל שירה נקייה. Into Eternity הם משהו אחר לגמרי, מוזיקה כבדה וקיצונית שמגובה בלא מעט גריינדים רצחניים וגראולים, אך עם זאת היא עדיין בעיקרה פרוג ווירטואוזי. בקיצור, ברוך הבא לז'אנר חדש – הגריינד-פרוג. השיר "A Past Beyond Memory" מתחיל וממשיך ברובו כשיר פרוג ניאו-קלאסי, ופתאום יש ריף דת' חורש ומקצב תופים רצחני, שורה של חילופי ריפים ומקצבים והשיר נגמר, קשה להאמין שזה רק 3 וחצי דקות… "Surrounded By Night" מתחיל עם פתיחה אקוסטית, השירה של בלוק מלודית ורכה, על סף הניו-מטאלית, באמצע נכנס מקצב דאבל-בס חורש ומלודי, ואז רצף של שבירות שנשמעות כאילו נלקחו מאלבום של Symphony X, הכול עשוי כל כך טוב שאני חייב להודות שנותרתי פעור פה.

ב-"Pain Through Breathing" בלוק נשמע דומה מתמיד למייק פאטון, אבל אז בוקעים שני סוגים שונים של שירת דת', נמוכה יותר וגבוהה יותר, דמוית בלאק מטאל, כל זה ברקע של פרוג מטאל מהיר. יכול להיות שמדובר בהגזמה מצידי, אבל Into Eternity הם אולי הפנים העתידיות של עולם המטאל, מלודיה קלאסית משולבת בקיצוניות עכשווית, כל זה ברמת תחכום ויכולת נגינה גבוהה יותר, זה אלבום "שאוו" שימצא חן בעיני כולם כי הוא משלב כל כך הרבה ז'אנרים שונים, או שהוא יעצבן אנשים כי הוא לא לגמרי אף ז'אנר אחד. לדעתי מדובר באלבום מעולה, אחד הטובים ששמעתי כבר הרבה זמן, המטאל העתידי או לא, זה פשוט יופי של אלבום מטאל.