1. Wings Of Rage
  2. IronHead
  3. Metal Messiah
  4. Whirlwind Of Doom
  5. Savage Prophecy
  6. Fate Of Fire
  7. Stand As King
  8. Brotherhood Of The Brave
  9. Alone In The Dark
  10. Mindmachine
  11. Icecold Arion
  12. Break The Spell

את מספר להקות המטאל הדניות שאני מכיר, אני פחות או יותר יכול לספור על יד אחת. לא שיש לי משהו נגד המדינה הזו, אבל כנראה שלא יצא לי להיתקל ביותר מדי להקות משם ובמיוחד להקות פאוור מטאל, לפחות עד שפגשתי את Iron Fire, שעכשיו מתווספת ליד שלי לצד החברות האחרות. Revenge הוא שמו של האלבום החדש של הלהקה והוא גם השלישי במספר שלה, אבל הדבר שהפתיע אותי לגלות הוא שהאלבום דווקא יצא דרך חברת Napalm Records שממנה בדרך כלל נהגתי לקבל דברים שנעו בין פולק, בלאק וגות'.

העטיפה של Revenge לא רעה בכלל, מציגה כמיטב המסורת דמות פנטזיה, איזה ציפור, חרב וסוג של דרקון הזוי ומכני… אל תשאלו אותי… לשמחתי גילתי שעם השיר הראשון, "Wings Of Rage", לא מדובר פה באחת מלהקות הפאוור שנותנות בדרקונים ובשירים האפיים, אלא הפעם זה פאוור מטאל דיי "רגוע", שירים בנויים היטב, מלודיות סוחפות וקצת הבי מטאל פה ושם. אהבתי ממש את הפתיחה של השיר הזה, אמנם עם תיפוף ומקצב שכבר שמעתי בעבר, אבל הפעם זה נשמע שונה וטוב. גם השיר השני, "IronHead", לא רע והוא כבר גרם לי לחשוב על הפיראטים מ-Running Wild ובמיוחד עם הריפים של הגיטרה שזרקו לי לראש את השיר "Conquistadores".

הסולן Martin Steene עושה עבודה טובה למרות שאין אצלו משהו בולט במיוחד מלבד איזה צעקה שהוא נותן במלוא-אחיזת-הביצים מדי פעם, אבל בכל זאת, הוא לא גורם לך לשנוא את המוזיקה כמו שלפעמים סולנים מהסוג שלו מצליחים לעשות, ואם אתם מחפשים דוגמא לכך, השיר "Metal Messiah" (שהזכיר לי איזה שיר של Dream Evil) מציג את "הכשרון" הזה לא מעט. השיר השישי, "Fate Of Fire", קרץ לי מטאליקה – אם זה במלודיה או לפחות במקצב הכבד והחזק של השיר, כמו שפעם היו עושים – וגם הסולו גיטרה פה חותך עולמות – ל-פ-נ-י-ם (אה-הא). השיר הבא, "Stand As King", לא נופל מהמקצב של קודמו ומביא ריפ חזק וטוב לצד פזמון אפי רווי ב-"או-הו-הו".

בניגוד ללהקות אחרות מהז'אנר, Iron Fire לא השתמשה פה בקלידים, מה שלדעתי לא היה מזיק בכלל לשירים כמו "Alone In The Dark" או "Icecold Arion" והיה נותן להם גיבוי מלודי נוסף. לפחות בשיר האחרון מביניהם – שהוא גם הבלדה היחידה באלבום – אפשר לשמוע מעין ליווי קלידים ממש-ממש קל וכן כמה מלודיות אחרות שמנעימות את האווירה. בסה"כ, Iron Fire לא יצרו כאן משהו חדש, אבל עם סאונד והפקה טובים, הם שחררו אלבום שחובבי הפאוור מטאל לא יזרקו מיד לפח. אמנם אני מחפש קצת דברים אחרים בפאוור מטאל שלי, אבל בסופו של דבר אף אחד לא שואל אותי.