Iron Reagan – Worse Then Dead

הגהה: אסנת נאות

אין לי באמת להקה אז אני יכול רק לשער אם התיאוריה הבאה שלי נכונה או לא.

הרעיון הוא כזה – אני חושב שבהמון מקרים אמנים שמצליחים עם המוזיקה שלהם מגיעים לשלב שהלהקה המקורית שלהם כבר לא נשמעת כמו שהם אוהבים, מכל סיבה שהיא. לעתים הפתרון היחיד הוא לקחת חבר להקה או שניים ולהקים הרכב נוסף שיצור במקביל להרכב המקורי. אני לא חבר או מכר של אנשי Municipal Waste ואני לא יודע איך הם מרגישים לגבי המוזיקה של עצמם, אבל שני האלבומים האחרונים שלהם די איבדו את זה. באמת שהם ניסו אבל משהו שם לא דופק כמו שצריך ופה התיאוריה שלי נכנסת לתמונה או שלא נכנסת כלל – אין לדעת. אבל הסיבה שנתכנסנו כאן היום היא הרכב הצד של Municipal Waste הלא הוא Iron Reagan.

את הדמו של Reagan שמעתי כבר לפני חצי שנה בערך ולא התרגשתי ממנו כלל. ההרכב הזה מכיל את Tony Foresta הסולן של MW ביחד עם בסיסט הלהקה Land Phil(שגם חבר בCannabis Corpse) שמנגן פה גיטרות ואיתם מנגנים Ryan Parrish ו Paul Burnette שבהתאמה ניגנו תופים ובס בלהקת המטאלקור Darkest Hour. בגדול Tony ו-Ryan חברים מילדות והחיבור היה יותר מטבעי, לאחר שבמשך הרבה שנים הם דיברו על להקים הרכב משותף. אז למרות החששות שלי מהדמו של הלהקה שהיה סביר- העטיפה המכוערת/מגניבה שצעקה DIY והזכירה לי מוזיקה טובה מפעם גרמה לי לנסות ולשמוע את האלבום בכל זאת. בניגוד לציפיות הקודרות שלי מהרכבי צד ו-MW בפרט, לא התחרטתי בכלל שכן יש פה הרבה שירים שקנו אותי הרבה יותר מהחומר של שתי להקות האם.

קשה לשער מה עובד פה יותר מהחומרים העדכניים של Waste, שכן אין הבדל גדול בין החומרים של שתי הלהקות. אולי זה היעדרו של גיטריסט הלהקה המקורי, או הכימיה שיש להם עם החבר'ה, אבל משהו פה גורם לכל העסק להישמע הרבה יותר מרענן. החומר כשלעצמו הוא Crossover Thrash נשכני ונותן בפרצוף כזה שMW עשו בשיאם באלבום Hazardous Mutation. יש פה קצת מכל דבר. שירי Crossover מפגרים – Eyes Piss Tears, Slightly Out Of Focus ו- Rats In A Cage שחלקם אפילו גולשים להארדקור. יש פה שירי Thrash Metal נהדרים דוגמת הפתיח Drop The Gun, Bodies, We Know You ועוד שאר מיש-מאשים בין לבין. יש אפילו שירים נוספים עם טאץ' קצת יותר נסיוני – Paycheck שנשמע כמו B-Side של Sepultura בהתחלה, I Ripped That Testament A New שנשמע קצת כמו שיר Black-Hardcore עם ריף פתיחה ממכר. ו Snake Chopper האלים שמכיל הופעת אורח של אלמוני בשם Thomas Lindberg שלא כל כך נשמע כמו עצמו אבל נותן Boost עצבני לשיר שיושב על הקול שלו כמו כפפה.

למרות שהאלבום הזה כיפי הוא לא מחדש כלום ושום דבר. מי שלא אהב את MW או גדל על קרוסאובר או הארדקור מהיר לא יפול לשום מקום ממה שקורה כאן. מדובר פה בכמה חברים שנהנים לנגן מה שהם יודעים ואוהבים. זה יותר טוב מ-MW, זה לא פורץ דרך בשום צורה אבל זה כיף של אלבום. אז אני ממש מקווה שהתיאוריה שלי נכונה ואת כל מה שטוב הם יקחו חזרה הביתה, ואולי רק אולי, האלבום הבא של Waste יקח איתו חצי מהאנרגיות והזרימה של ההוצאה הזאת.