Iron Reagen – Crossover Ministry

הדבר הראשון שאמרתי לעצמי לאחר שדונאלד "אעעע" טראמפ נבחר לנשיא ארצות הברית היה, כמובן אחרי ההלם שהייתי שרוי בו, הוא "טוב, לפחות נדע כמה אלבומי מטאל טובים."
תחשבו על זה – קדנציות של נשיאים רפובליקנים תמיד הולידו אלבומי מטאל מעולים, בעוד שהקדנציות הדמוקרטיות היו קצת חלשות בקטע של יצירות מטאל. זה כמובן בגלל שהרפובליקנים, במיוחד האחרונים שהיו לנו, היו מאד "ראש-בקיר" בקטע של לשמר מסורות עקומות, להתעלם מהקדמה ולפחד מהחדש. תגידו מה שתגידו על ישראל, המדינה המערבית הדתית ביותר בעולם היא ארצות הברית, וזה מבעבע לכדי טמטום רותח בתקופה בו עסקנים מטונפים נהיים נשיאי מדינה בלי שום דריסת רגל בעולם הפוליטי, רק בגלל המותג שהם סוחבים על עצמם. אני גם מסתכל עליך יאיר לפיד, אבל בתכלס לך אין שום אחריות מדינית אמיתית כיום אז הכול בסדר.

אז אחרי הראנט הפוליטי הזה, הבא נעשה חישוב מהיר. תקופת ג'ורג' בוש הבן הביאה לנו וואחד פריחה מחודשת במטאל, וקירבה להקות אלטרנטיביות כמו System Of A Down או Slipknot עמוק אל תוך המטאל. יצירות מופת מודרניות כמו Ashes Of The Wake או The Blackening נולדו תחת הנס המטונף של ג'ורג' בוש הבן. אז כל הכבוד לו. אם נלך קצת אחורה, אבא שלו הביא לנו את הגל השני של הת'ראש ואת השיא המסחרי של הרוק הכבד אי פעם. האלבום השחור של מטאליקה, גאנז אנד רוזס, Fear Of The Dark מתנגן בכל חור, Skid Row זה להקה שאשכרה מקבלת יחס צודק ו-Cowboys From Hell דוהר בסערה קדימה. והוא היה הנשיא היחיד שאני זוכר במיליון שנה האחרונות שעשה רק קדנציה אחת. אבל לפניו היה לנו את רונלאד פאקין רייגן! שהוא, בקדנציה שלו, היה לנו הכל! ההתחלה של הת'ראש מטאל, השיא של המטאל הקלאסי, כאילו – האיש חלש על כל שנות הפאקין שמונים! מ-1981 עד 1989! הוא החדיר כל כך הרבה פאראנויות וחרדות קיומיות לראש האמריקאי שמתישהו הצעקה המוסיקלית הזו הייתה חייבת להתפוצץ!

אז כמה מתאים להתחיל את הקדנציה של דונאלד "אלוהים יעזור לנו" טראמפ עם אלבומה החדש של Iron Reagen, להקת ה-Crossover שכל הקטע שלה זה להזכיר לנו כמה היה מופרע פה בשנות ה-80, ואין סיבה יותר טובה מלכתוב אלבום חדש של פוליטיקה גועלית, חוסר יכולת ביצועית בתחום הנישואתי והעדר הנהגה אמריקאית מוחלט מאשר להביט היישר לעיניו של דונאלד "שמישהו יעיר אותי" טראמפ ולתת לו אצבע משולשת לפני שהוא עשה משהו במשרד הסגלגל (מאז הוא כבר עשה, או ניסה לעשות, או קשקש בטוויטר, או לא יודע, הצילו). הקטע הוא, שמוסיקלית Iron Reagen הם בדיוק מה שרציתם מהרכב Crossover, בקטע מוזר אפילו טיפה יותר מ-Municipal Waste, להקת האם של Tony Foresta. כי מעבר לזה שהשם שלהם מתחרז עם Iron Maiden אבל מצדיע לתקופה המטאלית האמיתית של העם האמריקאי יותר מאגדת הפלדה הבריטית, החבורה הזו באלבום הנוכחי עושים בית ספר, מכללה קדם אקדמאית וכל הדרך לתואר שלישי עד עבודת הגמר על הדוקטורט באיך לעשות Crossover מעולה.

זה מזכיר הרבה פעמים את Municipal Waste בגלל שבתכלס Foresta הוא פוני של טריק אחד עם קצת קריצה למקומות מצחיקים אחרים מדי פעם, אבל גם מחוץ למוסיקה – השילוב של שאר הנגנים (מ-Darkest Hour ו-Cannabis Corpse) בעיקר נותן להם תנופה לעשות מוסיקה מטונפת ובלאגניסטית בוייב טיפ-טיפה אחר משל MW. תכלס, אם הייתי צריך באמת להעמיד את Crossover Ministry הייתי שם אותם יותר קרוב ל-Game Over של Nuclear Assault וכמובן Thrash Zone של D.R.I.. כמו Nuclear Assault, התפרצויות ה-Grind מדי פעם עושות להם חסד וכיף והשירים הקצרצרים באלבום כמו Parents Of Tomorrow או No Sell הם מצחיקים בקטע שלהם – אבל דווקא החוזקה של האלבום הוא שהוא מוריד הילוך ומגיע למקומות מיד-טמפואים מצוינים כמו ב-Shame Spiral ו-Dead With My Friends. מוסיקלית, אין פה שום דבר חדש, שזה בשורה משמחת לחובבי הז'אנר, כי רק על תעזו להתעסק להם בנוסחה המקובלת שלהם – אבל גם בהעדר אינובציה עדיין מוצאים ב-Crossover Ministry את היופי והחן של פאנקיסטים ומטלאיסטים שמשתוללים יחדיו במוסיקה שהולחנה בשביל, או אולי בעצם תוך כדי מעגל פוגו אחד גדול.

השיר הראשון A Dying World מתאר בדיוק את התחושה של כל העולם המערבי איך שתוצאות הבחירות האמריקאיות התגלו לכולם. זה מדהים כמה קל להוציא אלבום פוליטי עוקץ ומכאיב כאשר יש לך את דונאלד "לא זה לא נכון תגידו לי שזו בדיחה" טראמפ בתור President Elect ככה על הדרך, גם מבלי לדבר עליו בכלל – רק להתייחס לכל מה שהוא מייצג. למשפחה הגרעינית המיושנת והלבנה, ה-WASP כמו שנאמר, לעשירים והפחדנים אשר מסרבים לקבל את ברכתה של הקדמה, והכי חשוב – אגרוף ישיר לבטן השמנה של האוונגליסטים אשר מגעילים את כל כולנו בעלי השכל, במיוחד אלה שמשמינים על חשבון מאמינים בורים שמשלמים להם כסף תמורת גאולה רוחנית. מוסיקלית, זה אחד מהשירים היותר ת'ראשיים פה, אבל לאו דווקא יצוגי כמו שאר הדברים שיתגלגלו פה בהמשך. You Never Learn הוא בעיטה בתחת של ילדי השמנת שאבא ואימא מממנים להם הכול – כולל קריירה מוסיקלית, בעוד ש-Grim Busnise הוא מכה סוציאליסטית ואנטי-קפיטליסטית שאי אפשר להוציא מהקשרה הפוליטי בלי לאבד את הפואנטה. זה שאנשי עסקים מגיעים לפוליטיקה, בין אם זה איילי נפט או מדיה-מוגולס או כל מיני מרעין בישין כאלה ואחרים, זה בסדר. כאשר אדם שחרט על דגלו עסקים מחורבנים ואפילו לא מנסה להסתירם עולה לשלטון – זה מגעיל, במיוחד את החבר'ה מריצ'מונד.
Fuck The Neigbors הוא המנון פרברים אנרכיסטי וילדותי שבדיוק תפור על הטנטרום של הז'אנר. איפשהו, גם אחרי שהשכנים קוראים למשטרה לפרק את המסיבה כי הם מטרידים את השכונה במוסיקה שלהם, Iron Reagan יוצאים שידיהם על העליונה, כי זה ה-Fuck You הכי גדול שהם יכולים להנפיק לעולם כולו. Megachurch עוקץ לא רק את דייב מסטיין כאשר הליינים של השירה שואלים קצת השראה מ-Tornado Of Souls אלא גם בטקסט האנטי-דתי המובהק, והדבר מתחזק עוד יותר בשיר שמקבל אישור מלמעלה Dogs Not Gods, שבו Foresta אומר שאת כל האהבה שהוא צריך בחיים הוא מקבל מהכלב שלו, אז מי לכל הרוחות צריך להתלות על איזה אלוהות? פייר הוא צודק. למרות שיש פה אורחים מ-Negative Self או Terror או אפילו צעקה קטנה של Marissa Patenoster מ-Screaming Females – אין כל כך איך להתייחס לזה כל אורחים – כי זה לכמה שניות וזהו. השיר האחרון – Twist Your Fate, השיר היחיד שבאמת מתקתק על הפס המקווקו של ה-Thrash Metal, הוא לדעתי השיר הטוב באלבום, שחותם את סיפור הזוועה האמריקאי בבום.

סך הכול – כמו שרונאלד רייגן היה האיש הכי פחות מתאים לנשיאות, הפך את המלחמה הקרה למלחמה היקרה, והשאיר איום דמיוני של שואה גרעינית על כל המין האנושי – צריך לזכור שהוא היה שחקן בעברו. ולהפוך משחקן הוליוודי לנשיא ארה"ב זה די משהו שלא היה אפשרי לדמיין לפני כן. כמוהו, דונאלד "איפה פה המצלמה הנסתרת" טראמפ אינו בקיא בתחום הפוליטי מלבד הפוליטיקה שהוא בנה לעצמו – והוא מבהיר מאד-מאד בבהירות שהאיש היחיד שאכפת לו ממנו זה הוא עצמו – ולא שום עם או אומה. אז בתכלס, לפחות אנחנו נזכה ל-4 (או שיט, יכול להיות ש-8) שנים של אלבומי מטאל מעולים. Iron Reagen עושים את אמריקה גדולה שוב בדיוק בקטע הזה.