Iron Savior – The Landing

זמנים לא קלים עוברים על סצינת ה Heavy/Power Metal האירופאית, נכון ש Sabaton כובשת כל שיא אפשרי אבל פרט אליה כל חברותיה לתחום פרט לשתי הגדולות: איירון מיידן ו Judas Priest נמצאות במשבר פופולריות ובעיה יצירתית לא פשוטה, לפני 12 שנה הם שלטו על אירופה, מישהו שמע את האלבום החדש של Hammerfall? של Stratovarius? ואצל Rhapsody כבר לא ברור אם זה עם On Fire או בלי On Fire, מה שבטוח הוא שאש כבר מזמן אין בלהקות האלו, Grave Digger בקושי מילאו בת"א את מועדון הסאבליים, Edguy חשבו שהם כוכבי רוק והתרסקו על התחת ו Blind Guardian נרדמו בשמירה ואיבדו את רוב הקהל שלהם.

זמנים לא קלים עוברים גם על Piet Sielck, סולן, גיטריסט ומנהיג להקת Iron Savior הגרמנית, האיש בן 48, עבר לפני כמה שנים גירושין כואבים, התרסק כלכלית עם חברת התקליטים שהקים באמצע שנות האלפיים (Dockyard1) ונשאר עם חובות מטורפים בעשרות אלפי יורו, השותפים שלו עזבו, הלהקה שלו Iron Savior שאותה העביר מחברת הענק Sanctuary/Noise לחברה שהקים סבלה ישירות מהנפילה, אחיו שהיה קרוב אליו, נפטר, דומה כי כל צרות העולם מצאו מטרה אחת בשנתיים מלאות בנפילות כואבות.

בכנות לא היה לי ברור אם נשמע עוד אלבום מ Iron Savior, הלהקה הוציאה כבר ששה אלבומים, הראשון ב1997 כשחברו הטוב מילדות של פיט: Kai Hansen איש להקת Gamma Ray ו Helloween בשנות השמונים, נכנס כחבר בלהקה בשלושת אלבומיה הראשונים, כל האלבומים הראשונים ואלו שבאו אחריהם היו טובים עד טובים מאד אבל משום מה הלהקה מעולם לא התרוממה לרמת ההצלחה של כל ענקי התחום ששטפו את אירופה בזה אחר זה, הדברים נשארו אהודים ואהובים אצל כמה עשרות אלפי מעריצים בעולם ולא צמחו מעבר.

עברו 5 שנים מ Megatropolis אלבומם האחרון וכל כך הרבה דברים קרו הן במטאל והן בחייו האישיים של פיט שהיה ספק גדול מה יהיה העתיד של ההרכב הזה אם בכלל.

וכשיום אחד ראיתי על מסך המחשב הודעה מחברת התקליטים "להקת Iron Savior חוזרת באלבום חדש" ידעתי שאת זה אני קונה בלי לשמוע, ככה, כמו בימים של פעם, מתוך אמון עיוור בהרכב הזה.

ואז הגיע The Landing, הוא נוחת כמו פצצה, הנחיתה היא צמיחה מחדש כמו פניקס, מתוך הכאב ומתוך הקשיים, The Savior פותח את האלבום בבעיטה וצריך לשמוע את הלהט בשירה של פיט כדי להבין שיש כאן משהו אמיתי שבא מהבטן ולא עוד להקת Power Metal ששרה על חרבות ופנטזיה, שיר עוצמתי, מיד טמפו, "עזבתי את הכאב מאחורי כדי למצוא שפיות, השנים עברו כמבט מהיר, נפגשתי עם הגורל שלי וכאבתי אותו, התשובה לכאב היא בתוכי, אני חוזר, הזמן הגיע" ואין מילים נכונות מאלו ושיר נכון מזה כדי לפתוח אלבום, מעיף אותי ישר, השיר עצמו מכיל את כל מה שאני אוהב ב Heavy Metal עם מגע קל של Hard Rock, שירה פרונטלית מלאת נוכחות ולא מצועצעת, גיטרות כבדות והדוקות, תיפוף עוצמתי ובס דומיננטי וחזק לתוך הבטן, אכן הגיע הזמן שתחזרו .

Starlight כבר לוקח אותנו אל הדאבל בסים הרועמים שמזוהים כל כך עם הלהקה, שיר מהיר ומלא כח, "אני עומד בצומת דרכים, אסיר במחשבות שלי, מחכה שמסע הכאב שלי ייגמר, הראו לי את הדרך חזרה לאור, לבהירות, מי ידריך וישחרר אותי?" דרך סגנון שמזוהה עם פנטזיה הצליח פיט להכניס טקסט שכל אחד יכול להזדהות אתו ועבר תחושות דומות, כל מה שעבר על האיש הזה מסונתז באופן מדהים לתוך השירים ואני נכנס אתו לתוך החוויות והתקווה.

March Of Doom ממשיך עם המהירות והמלודיה במקביל, טקסט יותר כללי על יאוש ומלחמה בו, על תקווה לעתיד אחר, טוב יותר, חגיגת המטאל בעיצומה וגם אם זה לא השיר הטוב באלבום הוא עדיין מכניס כייף וזורם מעולה בתוך הסאגה הזו, מה שקורה אחר כך מראה לי למה כייף לי במטאל ומעלה בי חיוך:
Heavy Metal Never Dies הוא בשביל Iron Savior בדיוק מה ש Metal Machine בשביל סבאטון או The Gods Made Heavy Metal בשביל Manowar או Heavy Metal Universe בשביל Gamma Ray: שיר הלל למטאל עם כל הקלישאות שניתן להביא ועוד קצת קלישאות תוספת בצד, אבל כייף חיים ומעלה חיוך על הפנים, ולפעמים זה מה שאנחנו רוצים: המנון רוק, בדיוק כמו We Will Rock You של קווין רק בשפת המטאל שלנו, שיהיה מה לשיר בפסטיבלים ומה לשמוע במסיבות וכולם ביחד עם הבירה ביד בפזמון.

Hall Of The Heroes שיר ענק, דרך שלל דימויי המטאל נכנסת כמובן החוויה האישית, אבל בלי קשר למילים השיר עצמו הוא טיול Epic בדיוק כמו שאיירון מיידן יודעים לעשות בשירים הארוכים שלהם, מלא עוצמה וכח, שילוב הקולות רקע, הריפים, הכל יוצר כאן חוויה חצי אפלה בדיוק כמו בספר התנ"ך של ההאבי מטאל.
Moment In Time זה שיר עוצמתי על מערכות יחסים, התשובה של Iron Savior ל Tornado Of Souls של Megadeth מבחינת הרעיון רק עם פחות זעם וטינה ויותר כאב ותקווה, בכלל, Iron Savior לוקחים את האופטימיות מתוך הכאב, אני מאד מתחבר לזה בגילי, מעבר לזעם צריך להמשיך הלאה בסוף היום.
R.U Ready זו עוד הצדעה והפעם לקהל שבא להופעות, למוזיקה עצמה ככח חיובי שממלא את האדם, פיט מזכיר כאן את כל גיבורי התרבות שלו, מג`ימי הנדריקס ולד זפלין דרך בלאק סבאת` ורוני ג`יימס דיו ועד Judas Priest, עוד שיר של כייף שאני בטוח שיהיה להיט ענק בהופעות שלהם, אם לכל הגדולים מותר לשיר כמה שירים כאלו אז גם ל Iron Savior מותר והם עושים את זה בהחלט טוב.

הבלדה של האלבום מגיעה ב Faster Than All, סתם… השיר הכי Thrash/Speed באלבום מגיע, מה ציפיתם עם שם כזה?..:-) Iron Savior תמיד הצטיינו בקטעים מהירים ומלאי עוצמה, מהסוג ש Blind Guardian ידעו לעשות לפני שהתזמורת לקחה משם את רוב המטאל, זה הכיוון והקצב הוא מהיר, דוחף קדימה.

את הבלדה האמיתית של האלבום Before The Pain שמעתי פעמיים, לא יכלתי יותר, לא כי זה שיר רע, אלא כי זה כואב מדי וחודר עמוק מדי ומכאיב מדי בפנים, זה שיר מעולה, אבל כל מי שאיבד מישהו בחיים יתפרק ממנו לחתיכות, "הדם יתייבש אבל הצלקות יישארו על הגוף" אני רק יכול לומר שבשיר הזה Iron Savior קנו אותי סופית והכניעו את כל הספקות שבי, פשוט נוגע.

ואנחנו מגיעים לצערי לסוף האלבום, No Guts No Glory ואני מתמוגג, האלבום נגמר עם חיוך ועם שיר שמסכם את הדרך שעבר האיש שכתב אותו, ואני מרגיש שעם ההאזנה עברתי כאן טעימה קטנה מעולמו, וזה מה שאמנות ככלל ומוזיקה כפרט אמורים לעשות, להכניס אותי לעולם של הכותב לשעה, זה קרה, והנה, מתוך המשבר, ההתרסקות הכלכלית, האבל, הכאב והמשבר הענק יצא אלבום מקסים, מלא באמונה פנימית ובשירים שילכו איתי הלאה גם כשאני רוצה להנות ממטאל מלודי טוב לפי הספר ולדפוק את הראש וגם כשאני רוצה להרגיש שמישהו מבין את הכאב שאני מרגיש ואת מה שעובר עלי, The Landing תמיד יהיה שם בשבילי.

תרשו לי לסייג: זמנים לא טובים עברו על Piet Sielck מנהיג הלהקה והיום הוא בשיא היצירה שלו, עם אלבום חדש ומעולה ועם נישואין חדשים ושיקום כלכלי, זמנים טובים עוברים גם על סצינת ה Heavy/Power מטאל האירופאית, צריך רק לדעת לאילו להקות להקשיב ואיזה אלבומים לקנות, אני מקווה שמי שקרא עד כאן הבין מה הוא צריך לעשות עם האלבום המעולה הזה.