1. By Blood
  2. From Clouded Sky
  3. Imprisoned In Sorrow
  4. Bliss Of Solitude
  5. Aska
  6. Dying
  7. Shadowstone

אני ממש לא אוהב כשמצרפים מילים כגון "אפי" לתיאור של להקה או אלבום כלשהו. יש בזה משהו מאוד יומרני ולפי דעתי גם נובע מתוך בורות מסויימת, שכן אי אפשר להצביע על מאפיין מסויים במוזיקה ולהגיד עליו שהוא מקנה לשיר את התואר "אפי".

המושג הזה הוא יותר תחושה אינדבידואלית, שכל אחד מזדהה עם משהו אחר בתור אפי. בשביל חלקנו, Turisas משרים אווירה אפית לחלוטין, ובשביל אחרים מאיתנו, השירים הארוכים והפרוגרסיבים של Opeth הם התגלמות האפיות, ותסכימו איתי ששתי הלהקות הנ"ל מחזיקות מעט מאוד מאפיינים מוזקליים מקבילים, אם בכלל.

אז לפני שאתם סוגרים את החלון כי אני חופר יותר מדי, תרשו לי להסביר למה פתחתי את הביקורת על האלבום החדש של Isole בפסקה ההיא למעלה: הרביעייה השבדית הזאת עושים מה שנקרא בפי הרוב המוחץ Epic Doom Metal, מושג שהוטבע לאחר יציאת האלבום Epicus Doomicus Metallicus של Candlemass ב-1986.

מבחינה סגנונית אי אפשר ממש להגיד ש-Bliss Of Solitude דומה לאלבום ההוא, שכן Candlemass תמיד היו מעין גרסה טיפה יותר איטית ומלנכולית של ההבי מטאל המוקדם. Isole מנגנים משהו הרבה יותר מגוון, נוגעים כמובן גם בסגנון היותר מסורתי של הדום מטאל אך גם משלבים קצב יותר מהיר שגובל בדום-דת', ונגינה טכנית עם לא מעט סולואים די מרשימים, כמו בשיר הפותח "By Blood" או בשיר "Aska", ששתי הדקות האחרונות שלו הן קטע טאפינג יחסית מהיר ומרשים למדי, דבר שלא נפוץ מאוד בסגנון.

השירה היא אחד האספקטים שהרשימו אותי ביותר באלבום הזה, ב-Isole שלושה מתוך ארבעת החברים משמשים כזמרים – כשהגיטריסטים דניאל וכריסטר משמשים כסולן וזמר ליווי בהתאמה, והבאסיסט הנקה משמש כזמר ליווי שני בגראולים ואמנם הוא אינו לוקח חלק דומיננטי מאוד באלבום הזה, אך הוא מופיע מדי פעם עם צרחה ארוכה שמזרימה אדרנלין לקטע. דניאל וכריסטר שניהם בעלי קולות מאוד יחודיים והם משתמשים בהם כדי ליצור הרמוניות ווקאליות מעניינות, בנוסף לשירה תאטרלית מרשימה ביותר שמשרה אווירה שמשתלבת מצויין עם הריפים המגוונים של הלהקה.

בסך הכל מדובר באלבום מוצלח למדי, שיתפוס נהדר אצל חובבי להקות כמו Solitude Aeternus, Saturnus ו-Novembre. יש פה אלמנטים מהדום ה-"אפי" של Candlemass אבל גם המון גיוון ונטיות לכיוון הדת'-דום של להקות כמו November's Doom ו-Swallow The Sun, עם נגינה מעט יותר טכנית מהממוצע המצופה ובעיקר נגינה מקצועית והפקה מעולה שמתאימה לאלבום כמו כפפה ליד. החסרון היחיד של האלבום הוא שהשירים נוטים להיות מעט ארוכים מדי וקצת מעייפים. מומלץ בחום, אף-על-פי-כן.