Judas Priest – Nostradamus

3 שנים בלבד אחרי שהוציאו את אלבומם המשובח Angel Of Retribution, שסימן את חזרתו של הזמיר Rob Halford, Judas Priest מוציאים אלבום קונספט חדש וכפול, ומדהימים שוב את המעריצים (או לפחות אותי, ועד כמה פסיכים).

הייתי חייב לשים את הידיים על הדיסק הזה, אחרי ששמעתי פעם ראשונה את השיר הראשון בעמוד המייספייס של הלהקה. וכשהוצאתי את הדיסק מהניילון, הריח הזה של חדש, של דיו הדפסה, התווסף על ההתרגשות מהקנייה, שאחרי ההאזנה רק הלכה והתגברה.

אני אתחיל את הסקירה מבחוץ, לבפנים- מהרקע הכללי לאלבום, ההוצאה עצמה, ורק אז אתייחס לשירים. Priest בשטח כבר קרוב ל 40 שנה (!), מ 1970 באופן רשמי, ליתר דיוק. הגרעין של הלהקה הם Rob Halford, K K (Kenneth) Downing, Glenn Tipton, Ian Hill, ומ 1990 המתופף Scott Travis (לשעבר, ובין השאר Racer X). הלהקה לאורח השנים מתפתחת, ומשתבחת. אלבומיה הראשונים היו מופת לרוק של אותה תקופה, של שנות ה 70 והשמונים המקודמות, אך Ram it down מ 1988 היווה מהפך, הלהקה צבעה עצמה בצבעי מלחמה, והתחילה לתת בראש עם סאונד חלק, תיפוף מהיר, וסולואים מהירים, מלודיים ומנסרים.

לאחר מכן הגיע אלבום המופת: כולנו מכירים את Painkiller, מי שלא, עדיף שיבצע את הדברים הבאים, רצוי בסדר הנ"ל (ניתן לקרוא הוראות אלו גם בלשון נקבה):

-לחץ על ה X האדום בפינה העליונה של דפדפן הגלישה.
-לחץ על התחל, כיבוי, כיבוי מחשב.
-צא מהבית (לא משנה אם אתה עם בגדים או לא- עדיף שכן במקרה ואתה בחור, לבחורות – רשות).
-קח מונית לחנות הדיסקים הקרובה. גש לאות J, תשלוף את הדיסק.
-תחזור הביתה, רצוי לשלם למוכר לפני, ותשמע את הדיסק 20 פעם.

אם אתה מתעקש להמשיך את הסקירה, בסיומה, לך ותקנה את האלבום, בדגש על ה"לקנות"!!!!. Painkiller, סימן מעבר לסגנון מוסיקלי אגרסיבי יותר, מהיר יותר, מטאלי יותר. ועל הקו הזה הם שמרו עד לאלבומם האחרון Nostradamus.

כמה מילים לגבי אותו Michel de Nostredame, שבשלב מסוים הלך למשרד הפנים ושינה את שמו ל Nostradamus. הוא חי בתחילת המאה ה 15, התפרסם תחילה כרופא, שמצא סוג של פתרון למגיפה השחורה שהכתה באירופה, והשמידה חלקים נכבדים מאוכלוסיית אירופה. בשלב מסוים הוא החל להתעניין במגיה ומיסטיקה, הוא החל לכתוב אלמנכים (ספרים שנתיים, בנויים באופן כרונולוגי, המתארים את שהתרחש באותה שנה או תקופה, תוך שילוב של נתונים אסטרולוגיים). הקוראים הם ששמו לב שאותם אלמנכים, שנוסטרדמוס כותב, למעשה מכילים בהם נבואות לאירועים שהתרחשו אחרי כתיבתם. אותם אלמנכים נכתבו בבתים, מחרוזות ובמספר שפות, ככל הנראה בגלל חששו של נוסטרדמוס מהכנסייה.

חזרה לדיסק – לגבי ההוצאה עצמה: על עבודת הציורים והאיורים, אחראי Mark Wilkinson (שעיצב את אלבומיה הקודמים של Priest, החל מ Ram It Down, וגם עיצב לאומנים נוספים, בינם קיילי מינו (??!!?!?)). בחזית, דמותו של נוסטרדמוס, מערכת השמש סביבו ועיניו בורקות. בתוך החוברת, רקעים שונים, בהתאם לתכני השירים, כאשר השירים war, pestilence & plague, death, conquest, שמות הסוסים של 4 רוכבי הסוסים של האפוקליפסה, מופיעים בציור מרהיב, בצמוד למילות השיר war. ארבעת החבר'ה לוקחים את ה Painkiller וגורמים לו לנסוע על קורקינט.

החוברת נפתחת בפנייה של הלהקה למעריצים. זו מכילה רקע קצר לגבי נוסטרדמוס, אך גם מתארת את הסיבות ליצירת האלבום הזה. הם רואים בחייו של נוסטרדמוס כמקבילים לקורות חייהם כלהקה- קשיים שונים במהלך השנים וההתמודדות מול אותם אלו שלא מבינים ולא מקבלים את מה שהלהקה (או נוסטרדמוס) מאמינים בהם. לסיום, הלהקה מקווה שאנחנו, המעריצים, נחווה את מה שהם חוו בעת עשיית האלבום, וניתן לעצמנו לברוח עם נוסטרדמוס.

שני דיסקים, 23 שירים וקטעי קישור של יצירת פרוג לכל דבר, Priest פשוט התעלו על עצמם. שימוש נרחב בקלידים, בביצועו של הקוסם Don airey (Ozzy Osbourne, Deep Purple ועוד), ריבוי ערוצים, סולואים מסומפלים, ומסונטזים (באנגלית זה נשמע יותר טוב), סאונד מהוקצע, שמזכיר קצת את אלבומיהם משנות ה 80, שירים ברובם קצרים, קליטים, כאלו שממשיכים להתנגן לך בראש במשך שעות. קצרה היריעה מלעבור על כל השירים, לכן אתייחס לחלקם בלבד.

השיר הראשון, Prophecy, מגיע אחרי אינטרו קצר, השיר מציג את סיפור המסגרת, מיהו נוסטרדמוס. מקצב איטי, תיפוף פשוט ובסיסי, Halford מגוון את קולו, שימוש בגוונים צרודים יותר. באמצע השיר, סולואים מלודיים של שני הגיטריסטים, משתלבים אחד בשני. ברקע שימוש בקלידים, עם אורקסטרה שלמה שמוסיפה גוון דרמטי ובומבסטי.

שוב, קטע קישור, איטי ורגוע שמוביל לשיר הבא-Revelations. גיטרה מנסרת, משתלבת עם כינורות, שהופכים לריף אופייני לאלבומיהם הישנים. שיר מורכב עם מעברים רבים, אבל עם זאת, מלודי מאוד, שטוף פרצי גאונות של Downing ו Tipton. השיר מבטא את רחשי ליבו בעת כתיבת האלמנכים. סוף השיר והשורות האחרונות מבטאות זאת היטב, יחד עם יצירת סצנה דרמטית ועוצמתית.

War, שמו של הסוס הראשון של הרוכב הראשון מ The four horsemen of the apocalypse. תופי המלחמה מתחילים להלום, "gods of war, they are coming now". השיר נבנה לאט לאט עם תופי מרש מלחמה, ומתחבר לשיר הבא, pestilence & plague, דרך קטע קישור נוסף. שוב, פתיחה רגועה, שקטה, מלנכולית. השיר הקודם,pestilence & plague ו death, ממחישים את נבואות החורבן של נוסטרדמוס- מלחמות העולם, רוצחי ההמונים- היטלר וסטלין כו'- לא בכדי נבחרו שמות השירים.

שיר פאואר מטאל קלאסי- pestilence & plague, ריפים מהירים, דבל בס מתובל במעברים קצרים, קלידים מלודיים. לראשונה בשירי הפריסט- שימוש בלטינית (מי שלא מבין את הבית, מוזמן להסתכל במילות השיר, בסוף הבית האחרון). מבחינת מקצב, ומבנה הסולואים, השיר מזכיר את המנוני המטאל כמו One Shot At Glory וכו'. Halford שוב מגוון את קולו, הפעם נופך רך וחלק יותר.

ברצף של מלחמה, מחלות ועדות חקירה וכו' מגיע גם מוות. הסוס השלישי- Death. מלנכוליה, דיכאון, באסה, דיפרסיה, שביזות (לחיילים בינינו), כל אלו לא מספיקים לתאר את השיר. שיר איטי, מונוטוני. לצערי יוצר סוג של ירידת מתח, ברצף של שמיעת הדיסק.

נבואותיו של נוסטרדמוס היו גם, בחלקן, אופטימיות וחיוביות. הדרך ל conquest, עוברת בpeace (ככה הם תכננו את המבנה של האלבום, זה לא אמרה של שמאלני) . קטע קצרצר, שירה ופריטת גיטרה אקוסטית. אל תתרגלו, אלו הפעמים הבודדות שתשמעו את Halford "מלטף" בקולו, אח"כ הוא יבעט בנו.

conquest הוא המנון נוסף, שיר שלא יבייש אפילו את Manowar, מבחינת הרגש, תחושת ה"קרבי זה הכי אחי".
השיר הבא, Love lost, בלדה. אין מה לעשות, צריך גם אחת כזו. שכן מסלול חייו של נוסטרדמוס, כלל גם את אובדן אשתו וילידיו למגפה שתקפה את אירופה באותה תקופה. טוב, אין יותר מדי מה להגיד- דביק להפליא.

הדיסק הראשון נחתם עם פרק נוסף בחייו של נוסטרדמוס- persecution. תקופת רדיפתו ע"י הכנסיה, אני חושב שלשיר זה כל מטאליסט יכול להתחבר, השיר יוצא נגד הממסד שלא מקבל את השונה, את זה שחושב או מתבטא באופן שונה ממה שנהוג. שיר מהיר, שימוש בריפים ערוכים ע"י סינתיסייזר, תיפוף מהיר, וקולו של Halford, שוב מרקיע לטונים גבוהים. צמד הגיטריסטים בסולו מדהים, משלימים אחד את השני, ומובילים לסוף השיר.

הדיסק השני, נפתח בעצם בתקופת גלותו של נוסטרדמוס מצרפת, תקופה בה נע ונד ברחבי אירופה, בחיפוש אחר מקלט מהכנסייה. השיר האחרון בדיסק הראשון מעלה את רף האנרגיה והציפייה, אבל, לצערי זה יורד, עם תחילת הדיסק השני. Solitude , Exiled ו Alone, האינטרו והשירים שאחריו, מהווים בלדה אחת, אמנם האחרון, הולך ונבנה לקראת הסוף ומצייר את דמותו של נוסטרדמוס באופן תיאטרלי כמעט (יורד לבד על איזה בקבוק שיכר). נבואותיו של נוסטרדמוס מתוארות ב Visions. עוד שיר המנוני, מלודי אך עם זאת פשוט ולא מתחכם- בתיפוף, וגם בנגינת שאר הכלים.

על New beginnings לא ארחיב, כי לצערי השיר פשוט דביק, קיצ'י ומרדים. שיר הנושא, Nostradamus. סוף סוף, מה שחיכינו לו, שיר קלאסי, היישר מ ram it down ו painkiller. מתחיל שקט, עד ש Halford, צווח- מחורר לך את עור התוף. ועם בתופים עסקינן, Travis מתבטא סוף סוף, מפגיז בדאבלים מהירים, עבודת מצילות חדה, הקלידים של Don airey לוקחים אותנו היישר לסרט אימים משובח, כשברקע מתנגן לו עוגב. Tipton, Downing ו Hill ממלאים את השיר בריפים מנסרים, וסולואים משובחים.

זה לא נגמר עדיין, עתידנו נידון ב 8.3 הדקות הקרובות. מורשתו של נוסטרדמוס תמשיך עוד שנים רבות, ואם להסתכל אחורה, גם מורשתם של פריסט תמשך עוד שנים רבות. הילדים שלי עוד יכירו בע"פ את מילות Painkiller!!

Future of man kind למעשה לא קובע מה יהיה בסופנו, אבל הסוף יגיע, שהרי "כל כלב ביג'י אומו". שוב שיר מונומנטאלי, אפי. אמנם לא מהיר וקורע, כמו באלבומים הקודמים, אבל בעל נוכחות ועוצמתיות. השיר נחתם בבית בצרפתית, בגוף ראשון, מילות פרידה של נוסטרדמוס מהמאזינים.

לסיכום, הדבר היחידי שיאכזב את המעריצים הוא העובדה שאין כמעט שירים מפרקים ושוברים כמו בארבעת האלבומים הקודמים. מה גם, שריבוי הבלדות בדיסק השני פוגע ברצף ורמת המתח שנשמרת במהלך הדיסק הראשון. אבל, עם זאת, ומרות זאת, האלבום מצוין, עשוי היטב. מבחינת ליריקה, נגינה, שירה, ביצוע, הפקה- סאונד והוצאה. Judas priest, ניסו לקפוץ מעל הפופיק, והצליחו, הם הביאו לי בעיטה סטייל קרטה קיד לראש, ובסוף עשו לי Fatality, סטייל 2 Mortal combat (כל השאר היו גרועים).