Kampfar – Djevelmakt

Djevelmakt אינו רק אלבומה השישי של Kampfar, שהקלאסיקות שהנפיקה הפכו לחלק מחוד החנית של הבלאק מטאל הפגאני, זה השגור בפיהם של חובבי התת-ז'אנר המדובר במקביל לאלו של להקות דוגמת Windir, Ulver, Borknagar ו-Enslaved, הוא גם האלבום השני שהקליטה הלהקה ללא Thomas – הגיטריסט לשעבר שעזב את הלהקה בשנת 2010, והיה החצי השני של ההרכב בשנותיו הראשונות, לצדו של Dolk, הסולן ולשעבר גם המתופף. החבירה ביניהם הולידה את Kampfar כפרויקט שהורכב משניהם בלבד. עת הצטרפותם של Jon לעמדת הבס ו-Ask שמאייש את התופים ותורם את חלקו גם בווקאלס – הפכה Kampfar ללהקה של ממש. במסגרת יציאתם לדרך חדשה, הם אף הוחתמו בלייבל הנודע Napalm Records שהביא את Kampfar להכרה משמעותית ודרכו שוחררו שלושת אלבומיה הקודמים.

Thomas הוחלף בגיטריסט בשם Ole, שחנך את הצטרפותו ללהקה באלבומם הקודם, Mare. האלבום החדש, Djevelmakt , מגיע כ-3 שנים לאחר Mare ובדומה לו מציע נוכחות מהותית של כלל האלמנטים שהשתרשו בבלאק מטאל הנורווגי על הווייתו הבסיסית – כולל ריפים שנבנים סביב קירות מאסיביים של טרמולו מוצק ומנסר, ותיפוף שנע בין דהרות דראם בייס לבלאסט ביטים שקוצרים את עור התוף. האלמנטים הללו שזורים במבנה השירים שמצליח להשאר עקבי ויחד עם זאת לנוע קדימה, ואף להתכתב במידה מסוימת עם יצירותיה המוקדמות יותר של Kamfar. התוצאה מגיע לידי ביטוי במעין מחול מושלם של אגרסיה ומלודיה, בעוד אלמנט הפולקלור נדגם במינונים מדודים מפעם לפעם במהלך השירים.

כבר מתחילת ההאזנה, ניתן להבחין בתפקיד המעניין לו זוכים הקלידים שגם עליהם אמונות ידיו של Ole, כיחידה עצמאית לכל דבר, עוד ביריית הפתיחה של האלבום ישנו רצף אקורדים מבשרי רעות של פסנתר שזורקים את המאזין אל המיית הרוע חסרת הרחמים בדמות השיר Mylder, שיר אשר רובו נמשל בריף שטני כבד אך בעל בסיס מלודי יציב, שנקטע לפתע בנגינת חליל שמתמזגת בהדרגה אל תוך מערבולת הדיסטורשן של השיר. המגמה הזו מתפתלת אל תוך מערכת יחסים של גאות ושפל לסירוגין המהווה את הצד הדינאמי בכתיבת השירים של Kampfar. מדובר בקו אשר משתמר לאורך האלבום ביחס משתנה, ולעיתים אף הפוך. כך לדוגמה השיר Swarm Norvegicus – סוג של הפוגה מרגעיו האגרסיביים יותר של האלבום, המתפקדת כאפוס כואב שכמעט וגובל בבלדה. ללא ספק אחד מרגעי השיא בו.

לאורכו של האלבום, ניתן לשים את האצבע על סגנון בניית שירים מפוקס ובוגר יותר, שעל אף התקבעותו בנישה הכללית של Kampfar לא מפחד להעז מבלי לחטוא בלהתפזר, ובשל כך שירי האלבום יוצרים עניין רב יותר מאשר מרבית אלו שהציע Mare. ביצועיו של Ole על הגיטרה בעלי זיקה ברורה לאלו של Thomas לפרקים, בעיקר בשירים כמו Blod, Eder Og Galle ו-Svarte Sjelers Salme.

בדומה לאלבום הקודם, גם הפעם המיקס הוא פרי עמלו של Peter Tägtgren הידוע בעבודתו על אלבומיהן של להקות מטאל מהשורה הראשונה. כאן הוא לשם שינוי מצליח להחמיא לתיפוף של Ask הרבה יותר מבעבר, באמצעות בלאנס ראוי שמצליח למנף אותו. מלבד התיפוף העוצמתי שהוא מציע, Ask מבליח בשירה, לצד נהמותיו הקודרות של Dolk, באופן המעניק ליצירה גוון נוסף. במסגרת ביצועיו הבולטים באלבום ניתן למנות את זעקותיו אחוזות הדיבוק בשיר De Dodes Fane, פסגת האגרסיה של Djevelmakt, וכמובן את הקליימקס המוזיקלי האמיתי באלבום, השיר Our Hounds, Our Legion. מארש השטני והשיר היחיד באלבום הנוכחי שכל מילותיו בשפה האנגלית – שנחתם באמצעות דואט מהדהד ומצמרר בין קולותיהם של השניים כשני ישויות דמוניות, רגע שמוסיף להחרט בזכרוני גם ברגעים שלאחר ההאזנה.

החוליה האחרונה בהרכב, Jon, מקבל מעט פחות במה מאשר ב-Mare, שם היה הוא זה שתפקד על הקלידים שנשמעו ברקע. יחד עם זאת, עבודת הבס שלו, על אף שאינה בולטת באופן מהותי באלבום, מסייעת במתן גב לרית'ם סקשן המוצלח שדוחף את האלבום קדימה.

Djevelmakt הוא צעד נוסף בהתפתחות הטבעית של Kampfar מפרויקט של שניים ללהקה של ממש, כשהפעם מדובר בשלם הגדול מסך חלקיו. מספר השמיעות שהקדשתי לו שכנעו אותי כי מדובר ביורש ראוי ל-Kvass בתור היצירה המובחרת בהרכב מלא, ואף יותר מזה – הייתי מעז אף לטעון כי אינו נופל מרמתם של שני האלבומים הראשונים. על אף ש-Kampfar דבקים באורך ממוצע של כחמש וחצי דקות לשיר, אין כל רגעים מתים באלבום, או קטעי השתהות נמרחים. מבנה השירים משתנה אך מצליח לשמור על עקביות. המוזיקה של הלהקה כיום מתהדרת בהמון שחור, שמתנקז איפה שהוא בין הצליל הפולקלורי שהפך מנת חלקם יחד בשנים הראשונות במקביל לאחות התאומה Windir ז"ל, לגישה פרוגרסיבית ואווירתית יותר כמו זו של Moonsorrow. מדובר במאזן מושלם – זאת למשל, בניגוד ל-Falkenbach הגרמנים, שעם הזמן העמיקו יותר לכיוון הפולק תוך נטישה הדרגתית של בסיס הבלאק מטאל הקודר שלהם. לעומתם, Kampfar עושים בחירה מושכלת בשורשיהם כלהקת בלאק מטאל לפני הכל. היצירה הנוכחית הינה מופת לז'אנר בכללותו, המפגינה התנגדות מוחלטת לקו המצועצע המודרני יותר שאמצו להקות רבות כיום.

Djevelmakt הוא ספתח מעולה לשנת 2014, שנכון לרגע כתיבת שורות אלה נחשב בעיני לאחד מאלבומי המטאל הטובים ביותר ששוחררו השנה עד כה.