1. Leaders
  2. Deliberations
  3. Soil's Song
  4. My Twin
  5. Consternation
  6. Follower
  7. Rusted
  8. Increase
  9. July
  10. In The White
  11. The Itch
  12. Journey Through Pressure

קטטוניה – תסמונת של אי-תקינות מוטורית הקשורה למצב נפשי לא תקין והתסמינים שלה יכולים להיות: ריגוש, פעילות יתר ותוקפנות או של עצירה, ערפול חושים וקיפאון שרירים. זאת ההגדרה הפסיכיאטרית-רפואית של המונח קטטוניה ובצורה לא מפתיעה כל כך, ההגדרה הזו היא דרך די מדוייקת להגדיר את המוזיקה של להקת Katatonia השבדית – מצד אחד, רגעי רוק שקטים ודכאוניים, שירה נקייה וצלולה ונגיעות אלקטרוניות ברקע, אך מצד שני קטעי מטאל רועשים בעלי ריפים בועטים וחזקים.

האלבום השביעי של הלהקה, The Great Cold Distance, ממשיך את הקו הפחות כבד שהלהקה לקחה אחרי Discouraged Ones, אך כמו כל האלבומים של קטטוניה עד עכשיו, הוא לא מהווה דריכה במקום בשום מובן. השינוי הראשון שתבחינו בו, כבר מהרגעים הראשונים של השיר הראשון, "Leaders", הוא הסאונד בכלליות, שהפך יותר נקי וצלול מאשר באלבומים הקודמים. המיקס מאוזן וניתן לשמוע כל צליל מכל וכלי ללא מאמץ מיותר וזה בהחלט מוסיף לאלבום, נותן לו יותר עומק ומשפר את האווירה הקודרת. השירה פה וברוב האלבום בכלליות היא נקיה וקצת מונוטונית, אבל לעתים בקטעים היותר אגרסיביים משתלבות צרחות מצמררות, שתורמות לאווירה הקרה וההתאבדותית-משהו של האלבום.

השירים עצמם מורכבים בצורה די נוסחתית, הם קצרים ביותר ובדרך כלל מתחילים שקט וקודר עם גיטרות נקיות וקצת אפקטים אלקטרוניים ולאט לאט הקצב מטפס ונהיה קצת יותר אגרסיבי, שמוביל לשבירה ולאחר מכן לקטע מהיר יחסית, אגרסיבי ומלא דיסטורשן. לאחר הקטע האגרסיבי מגיע עוד קטע מסיים שקט, בדומה להתחלה. לעומת זאת, השיר החמישי באלבום, "Consternation" הוא כשמו מלא תדהמה. נפתח בסערת דיסטורשן ותיפוף מהיר ושומר על האגרסיביות לאורכו. בשיר יש כמה ריפים טובים למדי, בין הטובים באלבום, רובם בסגנון ההתחלה-הפסקה-התחלה-הפסקה המזוהה בעיקר עם ז'אנרי ה-Alternative וה-Nu מטאל.

שיר נוסף שראוי לציין הוא "July" שמתחיל בפתיחה מתגברת שמתנפצת לקטע אינטנסיבי וכבד שמכיל אפילו מספר לא מועט של ריפים טובים ורגעי הד-באנגינג זכורים לטובה. כל זה בתוספת פזמון קליט ושירה מקצועית ומרגשת של Jonas 'Lord Seth' Renkse הופכים את 'יולי' לאחד השירים הטובים והזכורים לטובה. השיר העשירי, "In The White", הוא שיר רגוע יותר מכל קודמיו אך עדיין מצליח להתגבר על תחושת הריקנות שנלוות בדרך כלל לשירים שקטים ומינימליסטיים בעזרת שילוב מוצלח ביותר של ליין באס טוב שמלווה ביחד עם ביצוע מצוין של דניאל המתופף את שירתו של ג'ונאס, שנותן פה ביצוע מרגש ומדכא-משהו של הליריקה הכתובה היטב.

The Great Cold Distance הוא אלבום לא רע בפני עצמו – הוא כתוב לא רע, מבוצע בצורה משכנעת ומופק בצורה מוצלחת ביותר, אך הוא לא פסגת היצירה של הלהקה. אמנם הלהקה עברה כמה שינויים בסאונד והתפתחה לכיוון קצת שונה מהאלבום הקודם שלה, Viva Emptiness ואני בהחלט אוהב את השינוי בסאונד, אבל הוא נוטה להיות מונוטוני וקצת צפוי. מ-Katatonia ציפיתי למשהו יותר נסיוני, מיוחד, שבכל שיר ושיר ימתח ויחקור את גבולות הז'אנר כמו ש-Brave Murder Day ו-Tonight's Decision עשו בזמנם. אבל למרות שהוא לא בדיוק עמד בציפיות שלי, עדיין מדובר פה באלבום טוב למדי ששווה בהחלט לנסותו.