Kiss – Sonic Boom

איזה כיף לסיים את השנה האזרחית עם אלבום חדש של אחת הלהקות הגדולות של עולם הרוק. גם אם אתם לא אוהבים את Kiss, וזה די קל לא לאהוב אותם, קשה להכחיש את תרומתם הענקית לעולם הרוק, והמטאל. כמה מגדולי האמנים בעולם המטאל הושפעו באופן ישיר מ-Kiss, גם מוזיקלית, אבל העיקר בכל נושא השואו – Kiss היא להקת שואו מושלמת. הקריירה שלה נבנתה על השואו המוגזם, התיאטרלי, הגדול מהחיים, ובעיקר, הכיפי כל כך. חברי Kiss החלו דרכם באמצע שנות השבעים, ומיד הכריזו על עצמם כ-"להקה הגדולה ביקום". הדמויות המטורפות שהם עטו על עצמם רק העצימו את השואו שלהם, וההופעות הענקיות שלהם החלו את התהליך שהם קיוו לו מאז שהיו ילדים בברוקלין – הלהקה הגדולה בארה"ב. מיליוני ילדים מצאו ב-Kiss את הבריחה המושלמת, דמויות קומיקס שמנגנות רוק'נרול רועש (שהוא בעצם פופ לכל דבר), ומעלים הופעה מפרקת כל עול.

למרות שהורידו את האיפור בשנות השמונים, ולמרות שחוו כמה ירידות בפופולאריות שלהם, Kiss מעולם לא הלכו לשום מקום. Gene Simmons ו-Paul Stanley, מקימי הלהקה, עדיין חברים טובים, ושני חברי הלהקה המקוריים שעזבו מזמן נתנו אישור להשתמש בדמויותיהם, להרכב החדש של הלהקה, הכולל את הגיטריסט הוירטואוז Tommy Thayer ואת המתופף החדש-ישן שלהם Eric Singer. חשוב לציין שההרכב המקורי של Kiss חזר לפעול בסוף שנות התשעים עד 2002, השנה בה הגיטריסט המקורי (Ace Frehely הגדול) עזב שוב עקב חילוקי דעות כספיים, ומיד אחריו עזב גם המתופף המקורי של הלהקה, Peter Criss.

בשנתיים האחרונות Kiss מסתובבים בעולם וחוגגים 35 שנה להקמת הלהקה, בסיבוב הופעות ענקי שנקרא Kiss Alive 35 (על שם אלבום ההופעה ההיסטורי שלהם, שגרר המשך, Kiss Alive 2, הנחשב לאחד מאלבומי ההופעה הטובים בהיסטוריה). תוך כדי סיבוב ההופעות, שמורכב מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה, נדבק Paul Stanley בחיידק היצירתיות, והחליט להקליט אלבום חדש. ההחלטה הכי נבונה שלו הייתה לעדכן את הסאונד של הלהקה – יותר חי, יותר מלוכלך, פחות מופק ופחות נקי. בנוסף להחלטה האמיצה הזו, הלהקה החליטה להקליט מחדש אוסף של כל להיטיה הגדולים (מינוס הבלדה הדביקה "Beth", שהיוותה השראה ל-"Nothing Else Matters" של Metallica), עם הסאונד המלוכלך העדכני שלה. ובנוסף, הוחלט לצרף לאלבום החדש מיני DVD, הכולל שישה שירים מהופעה בארגנטינה.

מה אני אגיד לכם? שורה של החלטות נבונות, פלוס סאונד גולמי ונפלא, פלוס כמה מהשירים הטובים ש-Kiss כתבו מזה שנים, פלוס עטיפה קלאסית ומשעשעת… כל אלו הופכים את Sonic Boom לאחד מהאלבומים הטובים של השנה שחלפה. כיף טהור באריזה יפה. נתחיל מהסוף – ה-DVD הוא טעימה קטנה לחווית ההופעה ש-Kiss מציעה, בתור בונוס למעריצים חדשים, וההחלטה הנבונה מכולן היא לשים רק להיט מובהק גדול אחד ב-DVD, כך שאין הרגשה של כפילות, או רכיבה על אותו גל. בנוסף, דיי מדהים לראות כיצד אנשים מעל גיל 50 עדיין עולים להופיע עם איפור ותחפושות, ומעניקים לקהל חוויה אודיו ויזואלית שכולה פאן טהור.

אוסף הלהיטים (Kiss Klassiks) מושלם, ועדכון הסאונד מרגש. לשמוע שירי מופת כ-"Detroit Rock City", "Duece", "I Was Made For Lovin' You", "Calling Dr. Love", ו-"Love Gun" בסאונד עדכני, עם ביצועים שמתאימים יותר לרוק \ פופ של שנות האלפיים זו חוויה מרגשת. בעיקר כיף לשמוע את ביצועי התופים המעולים של Singer, שמתהדר בהיותו מתופף עם הרבה יותר דמיון מאשר Criss, ואת עדכון תפקידי הגיטרה של Thayer. בקיצור – כיף חיים.

והאלבום עצמו? ובכן, כבר בשמיעה ראשונה אפשר לסמן "וי" על כמה שירים שיצטרפו לפנתיאון הלהיטים הבלתי נגמר של המוסד המוזיקלי שנקרא Kiss, ביניהם "Modern Day Delilah", "Say Yeah", "Danger Us" והלהיט הגדול באלבום (לפחות לטעמי) "Stand", שמכיל את כל המרכיבים המוזיקליים שהפכו את Kiss לתופעת הרוק'נרול שהיא – פזמון סוחף, בתים אגרסיביים, סי פארט המנוני ובסך הכל, כמעט חמש דקות של ידיים באוויר, מצתים דלוקים (או לצעירים שבינינו, סלולאריים פתוחים), וחזיות מתעופפות.

קצת קשה לכתוב ביקורת ארוכה על אלבום חדש של Kiss, שכן הם לא באמת מחדשים שום דבר, פרט לסאונד. הלחנים כמו פעם, הביצועים כמו פעם, האנרגיה כמו פעם. ומה רע בעצם – למה צריך לעדכן מכונה שעובדת מעולה? למי שאוהב את הלהקה, מדובר באלבום חובה (אולי הטוב ביותר שהקליטו מאז Hot In The Shade הצולע, אי שם בתחילת הניינטיז). האלבום הזה מומלץ בעיקר למי שעדיין לא מכיר את הלהקה, או מכיר רק את הצד הויזואלי שלה – זוהי היכרות נפלאה עם האנרגיה הנוכחית שלה, והלהיטים הגדולים. וזה בסדר, על "Beth" אפשר לוותר. בסופו של דבר, זה שיר די מעצבן.
|MS|2965|MS|