Kiuas – Lustdriven

בעולם המטאל קשה להכיר כל להקה שקיימת, או אפילו חצי מהלהקות שבשטח, וקל מאד אפילו להתבלבל בין להקה כזו או אחרת, אם זה בגלל שם דומה, או צבע התחתונים שלובשים חבריה (ותאמינו לי, הוא זהה ב-80% מהמקרים). כששמעתי על Kiuas לראשונה, כל מה שחשבתי עליו זה סטונר-רוק מעצבן, אך מסתבר שמי שהיה לי בראש זה בכלל Kyuss האמריקאים – יחי ההבדל הקטן. Kiuas הפינים, ששמם בעצם אומר "תנור של סאונה", עושים בכלל סוג של פאוור מטאל, וגם זה, לא בסגנון המוכר של שירי דרקונים אה-לה Rhapsody Of Fire, או שירי מלחמות אה-לה Sabaton, אלא משהו שיותר מזכיר את Symphony X – מלודי מאד, מתוחכם, ומרגש לא פחות.

הלהקה הזו אוהבת לשחרר אלבומי EP, אך אם אינני טועה Lustdriven הוא האלבום הרביעי במספר של Kiuas, כשעבורי זו היא ההכרות הראשונה איתה. במקום לחקור יותר מדי באינטרנט, הנחתי לאלבום ללמד אותי על הלהקה הזו, והתחלתי עם השיר הראשון "Kiuassault", שיכול להיות מתורגם ל-"מתקפת תנור הסאונה" וכל הזוועה שמשתמעת מכך. מבחינה מוזיקאלית, השיר מתחיל עם מלודיה צ'יזית וגיטרות מהירות, כמו מה ש-Dragonforce היו עושים פעם, וכעבור כמה צלילי "להקת מטאל פינית" מוכרים (לי אישית הזכיר את Kalmah), קולו של הסולן Ilja Jalkanen סוף סוף נכנס לסיפור. לשמחתי לא מדובר בצווחן פאוור ממוצע, וגם לא במישהו עדין מדי – יש לבחור קול מאד מעניין, טוח גדול, והוא עובר בין שירה נקייה לחצי-גראולים באופן חלק.

הקלידים באלבום מהווים תפקיד חשוב, ונשמעים לעיתים קרובות כמו משהו מבית היוצר של Sonata Arctica, אך בניגוד אליהם, Kiuas אוהבים לתת סולואים משוגעים ושינויי קצב קלים שיותר מתאימים ללהקת פרוגרסיב מטאל. "Cry Little Angel" מסתמן להיות שיר רוק לפנים, עם שירה מחוספסת מצד Ilja, ופזמון דביק במיוחד. ברובו, הוא שיר איטי יחסית, אך הכניסה לפזמון, וגם הסולו דוהרים במקצב פאוור-סוסים שכזה, שהזכיר לי הפעם את Ensiferum. הליריקה קצת מאד דביקה, מעט בכיינית, אבל משהו בזה קנה אותי (אפילו ליווי שירה סטייל Symphony X ברקע). ואם כבר הזכרתי את Symphony X, באלבום תמצאו מספר קטעים סימפוניים ואפיים במיוחד, דוגמת "Of Love, Lust And Human Nature", שמוסיפים קצת דרמה ונפח לריפים הרגילים.

אני לא נוהג להשוות בין להקות יותר מדי, אבל נראה ש-Kiuas לקחו משהו מכל אחת מהלהקות שציינתי, ויישמו אותו בצורה שלא תשמע כמו העתקה ברורה, אלא כמו תבלין שרק משביח את הטעם של השירים. "Aftermath" הוא דוגמא דווקא לצד היותר קשוח וכבד של הלהקה, עם מעט גרוב, וכמה סולואים מרתקים במיוחד – חובבי הגיטרות יהנו לשמוע את אדון Mikko Salovaara בפעולה. הבא בתור מוריד דווקא הילוך, בתור הבלדה של האלבום, אבל לא מדובר במשהו דביק מבוסס קלידים (למרות סולו פסנתר מרתק), אלא בשיר מרגש, עם תפקידי גיטרה נחמדים, ופזמון שנחקק עמוק בלב. הקטע השישי נקרא "The Visionary" והוא מביא מנה הגונה של מטאל סימפוני, כולל שירה תיאטרלית, קלידים מכשפים, וכל מה ש-Symphony X לימדו אותנו על שיר פאוור-פרוג איכותי. אחד האהובים עלי כאן.

מה שיפה באלבום זה שלא כל השירים מונעים ע"י פאוור מטאל מלודי, כך שאחרי שיר נחמד כמו "Heart And Will", מגיע קטע הארד-רוק קליל בשם "The Quickening" ומצליח לסחוף לא פחות, וכשחשבנו ששמענו הכל, "Summer's End" מפתיע בתור סמי-בלדה, עם פריטה מעניינת במיוחד וניחוח פולקי-אקוסטי מעניין. "Winter's Sting" שסוגר את האלבום, מתחיל מעט בסגנון השיר הקודם וממשיך כשיר פאוור טיפוסי (ודווקא אחד שפחות אהבתי). בסה"כ מדובר באלבום ממש לא רע! וכן, שמעתי שהלהקה שילבה בעבר יותר דת' מטאל בשירה ועשתה דברים קצת יותר כבדים, אבל לטעמי Lustdriven מאחד בין כמה מהלהקות האהובות עלי בצורה לא מוגזמת, וביחד עם סולן שלא נמאס עלי אפילו לרגע אחד, מדובר מבחינתי בסיפור הצלחה. אז בין אם אתם חובבי מטאל פיני, או מעריצים של Symphony X, כדאי שתיכנסו לסאונה, תפעילו את התנור, ותתכוננו להתקפה… הולך להיות פה חם מאד.