Knight Area – Under A New Sign

Knight Area הוא הרכב הולנדי חביב בעל שני אלבומים, כשהאלבום המסוקר הוא השני. מדובר בהרכב פרוגרסיב מלודי במיוחד, ששואב המון השפעות מרוק מתקדם של שנות השבעים, ומזכיר במיוחד את Spock's Beard, הרכב פרוגרסיב נוסף שמעורר את הויכוח – "מהו מטאל". הלהקה כותבת המון על אבירים, מה שדי מפתיע, לנוכח העובדה שקוראים לה Knight Area. האלבום מתעסק המון בנושא הגברים לובשי השריון ונושאי החרבות, אבל בניגוד להרכבי מטאל אחרים, שנוטים לעסוק בריבים הכוחניים של האבירים עם דרקונים ומפלצות תלת ראשיות, Knight Area מתעסקים יותר בקרבות הפנימיים של האבירים עם עצמם, מה שהופך את הטקסטים באלבום לקצת יותר עמוקים מבדרך כלל – אליגוריות בשקל על מהות האדם במאה העשרים ואחת, דרך ההשוואה לימי הביניים.

השיר הראשון באלבום זורק אותנו היישר לאמצע שנות השבעים, ליצירות מוזיקליות מורכבות ונעימות לאוזן של הרכבי פרוג "רכים" כמו Gentle Giant, אבל השיר השני דווקא נשמע כמו הגרסא העדכנית של King Crimson. וזה, גבירותיי ורבותי, מה שהופך את האלבום הזה לאלבום מטאל לכל דבר – הלחן המורכב, התפקיד של הבס והגיטרות (הדיסטורשן העדין מאד שלהן, עדיין מדובר בריף מטאלי). נכון שהקלידים הם הכלי הדומיננטי בשיר הזה (ובאלבום כולו), אבל ברגע שמשליכים את תפקידי הקלידים הללו לתוך סביבה עמוסת דיסטורשן כבד יותר, מקבלים מטאל. אז מה בעצם ההבדל?

לי באופן אישי, לא ממש אכפת מה ההבדל, מכיוון שהשיר השלישי באלבום פותר את כל הדילמה. "Mastermind" הוא השיר הכי טוב לדעתי באלבום – ריף מטאל משובח בגיטרות, תופים גרוביים ועצבניים, למול שירה נקייה, ללא צרחות (מה שמאפיין את כל תפקיד השירה באלבום). שיר מעולה, הד באנגר משובח, מלא בנגיעות פרוגיות, כאילו מתוך ספר ההדרכה לפרוגיסט המתחיל. או שבעצם אומרים "פרוגר"? אחרי עוד שני שירים "קלים ונעימים לאוזן", מגיע "Dreamweaver", שיר כבד נוסף שמשייך את Knight Area לאסכולת הפרוג מטאל. אחריו מגיע החלק השני של שיר הפתיחה "A Different Man Pt. 2" שכיאה להרכב פרוג, מדובר ביצירה ארוכה (13 דק'), שברגע שמחברים אותה לשיר הראשון, הופך את השיר כולו ליצירת קונספט מלודרמטית במיוחד, עם סיום מתוזמר ומלא פאתוס, אבל במובן הטוב של המילה.

לסיכום אפשר לומר שהאלבום מומלץ לחובבי המטאל העדין יותר, או לחילופין, לחובבי הפרוג מטאל שמזוהה יותר עם הרכבים מעוררי מחלוקת כמו Spock's Beard, Marillion ו-Transatlantic. לרגעים נדמה שמדובר בהרכב אולדסקול הארד-רוק שהחליט לקחת את האגרסיות והתחכום שלב אחד קדימה, ולפרקים נשמע כאילו מדובר בהרכב פרוג מטאל סטייל Symphony X שהחליט לקחת רגע של מנוחה, ולהקליט משהו הרבה יותר קלאסי ומתוחכם, מאשר עוד אלבום של פאוור מטאל עם המון קלידים פומפוזיוניים ושבירות מקצבים מופרעות. מי שמחפש עושר מוזיקלי סטייל King Crimson, אבל עם סאונד עדכני, ימצא ויאהב את Knight Area. מי שלא, מוזמן לסור לבית הכנסת הקרוב לאזור מגוריו, להרים תרנגולת מעל ראשו, ולסלוח לי על הסקירה הזו, שבוחנת אלבום שאינו "מטאל" במובן הברור של המילה.