K[nine] – Dead World's Poetry

מי שבליבו נמצאה התקווה ששנות ה-90 התפוגגו ולא ישובו מעולם המטאל המודרני, ואלמנטים של הרכבים כמו Limp Bizkit ו-One Minute Silence סופם להעלם מהעולם, הגיעו הנורבגים האלה, K[nine], והוכיחו שיש חיים מתחת למטאלקור. קשה להגדיר את K[nine] בתור להקת מטאלקור, כפי שקשה להגדיר אותה בתור ניו-מטאל, אבל מטאליסט אמיתי לא מתעסק בהגדרות, כי אם במוזיקה.

K[nine] הנורבגית היא להקה טרייה שהוציאה EP שנקרא Dead World's Poetry, ובו מוצג הארסנל הגרובי והמכסח שלה. הרבה יותר כבד מהניו מטאל הממוצע שלכם, אבל עדיין נשאר על אלמנטים אלקטרונים ומעל שירת ראפ כדי לקבל תנופה מוזיקלית אל תוך אוזניים עדינות יותר, אפשר לומר ש-K[nine] היא מן גלגול מוזיקלי של צאצאית ל-Slipknot ו-Machine Head בתקופת The Burning Red. המוזיקה חורקת, אבל בטעם, הריפים כבדים ומכוונים נמוך, כיאה לז'אנר, והכל מבוצע בקפידה. איפה אם כן, הלהקה עושה לא נכונה?

הבעיה העיקרית של K[nine] היא המחסור במלודיה. בתור להקה שאינה רואה את עצמה כהקצנה פרועה של מטאל קיצוני, ובכך מרשה לעצמה לוותר על המלודיה ועל האלמנטים הנובעים ממנה, K[nine] פשוט מתרחקת מנעימות המנוניות כמו מאש. במקום לקבל פזמון מלודי וקליט, שאולי יכניס אותה ללולאה המוכרת של "עוד להקת ניו-מטאל או מטאלקור" – היא נשארת על המנעד הקצבי והעצבני, וזה יכול להתפרש לטובה ולרעה גם יחד. למרות ששירים כמו "Pitch Black Eyes" סוחפים, בלשון המעטה, את המאזין – פשוט לקפוץ ולתת בראש עם מוזיקה שכאילו הולחנה להשתוללות מסוג זה – אין להם טעם נוסף.

אני אישית חושב שזה יכול להתבטא כיתרון. קיבלתי 6 שירים ב-22 דקות? מה טוב! אשתולל איתם עד הסוף, ואשמע את ה-EP בשמיעה קלילה ומהירה. אבל שום דבר לא נשאר איתי אחרי ההאזנה, למרות שהשירים עצמם עושים את העבודה. K[nine] נכנסים עם ה-EP הזה (תוצר שני, אחרי אלבום בכורה שהופץ רק בנורבגיה בשם Unleash The Power) עמוק אל תוך קצה השושלת של להקות מטאל מודרניות שהשכילו להשתמש ולהישען על השפעות רבות לפני שהן קפצו לבריכה של הגדולים. אפשר לקלוט שם מעבר ל-Slipknot לא מעט Chimeria או Shadow's Fall – אבל בגדול, הלהקה הטרייה אינה מגיעה למרגלות להקות האם, למרות שהפוטנציאל בהחלט שם.

השיר הכי טוב ב-EP הוא לדעתי "Path Of Damnation" הסוגר את התוצר. מדובר באיכות הז'אנר בכלליותה, מה שמוביל את הלהקה למעלה, וחבל שרוב השירים לא עומדים ברמתו, אלא נשמעים כמו Fillers ממש בסמוך אליו. הלהקה הזאת מומלצת, במיוחד ב-EP הזה, למי שמחפש להקות מטאל מודרניות, על גבול הניו-מטאל, ולא מפחד להתפלש בביצה האירופאית על מנת למצוא אותן. K[nine] יודעים מה הם עושים, ויש להם עוד הרבה מה להציע. צפו פגיעה.