Korn – Korn III: Remember Who You Are

אני מודה שמאוד התרגשתי כשקראתי ש-Korn עובדת על אלבום חדש, במיוחד כי נראה שהלהקה מתחילה להתפורר עם עזיבתו של המתופף David Silveria. אמנם Silveria לא ניגן באלבום הקודם של הלהקה שהיה מעולה, אבל העובדה שמ-Korn נשארו רק שלושה נגנים קצת מטרידה. במיוחד מכיוון ש-Head הגיטריסט המקורי עזב כבר לפני כמה שנים ומאז הלהקה כבר לא ממש אותו הדבר. בכל אופן, אלבום חדש ללהקה כמו Korn הוא דבר מאוד מסקרן, נראה שכמה שחברי הלהקה אוהבים לצאת להרפתקאות באולפן ולעשות אלבומים ניסיוניים, כל כמה שנים הם עושים בדק בית וחוזרים לשורשים המוקדמים שלהם.

גם באלבום הזה הם החליטו לחזור לשורשים, רק שהפעם בניגוד ל-Take A Look In The Mirror שהיה מאוד Korn אולדסקול, הם החליטו ממש לעשות שיעורי בית – ישבו להקשיב לאלבום הראשון וניסו להבין מה הפך אותו לאלבום הכי טוב שלהם. כדי לדייק בתוצאות הם חברו שוב ל-Ross Robinson המפיק שעשה איתם את שני האלבומים הראשונים ומכיר את הלהקה לעומק. Robinson סגר את הלהקה בחדר חזרות קטן עד כדי כך שלא היה להם ממש מקום לזוז. הכל כדי להשיג את הוייב של האלבום הראשון.

הסינגל הראשון "Oildale (Leave Me Alone)" הוא באמת תזכורת ל-Korn של פעם. קשה לטעות בגרוב הבאס עם הסאונד הקליקי של Fieldy הבסיסט, השירה הכואבת של Jonathan Davis, והגיטרות הרועמות של Munky. הגרוב מעולה ודוחף קדימה, זה שיר מוש-פיט מעולה. גם המלודיה בפזמון טובה, וכמובן הפאוטנה של השיר , שלא מאפשרת להתבלבל – "Leave me alone!" הוא צורח שם ואיכשהו המשפט נשמע שונה כשהוא יוצא מהפה של Jonathan Davis, יש משהו בגוון של הקול שלו שמעביר את הכאב שנסחב איתו מהילדות. ה-C-Part הוא אחד הרגעים היפים בשיר, כשהכל מתפוצץ ומרים אותו לשיא.

עוד דוגמא לשיר שעובד ממש טוב היא "Move On". השיר הזה לוקח אותי לתקופה היפה של Korn, הבתים ממש רגועים וסאונד הגיטרה המוזר מזכיר לי את האלבום Follow The Leader. כשמגיע הפזמון, שוב Davis יודע איך לעשות את העבודה ולהעביר את הרגשות שלו. המילים פוגעות בול מצד אחד, אבל מצד שני, זה מרגיש כבר קצת שבלוני. למרות ש-Davis אמר שהפעם הוא כתב את המילים לא כקורבן אלא כמישהו שהצליח להתגבר על העבר שלו. נראה לי כאילו הוא מיצה כבר את הדברים שהיו לו להגיד והוא מתחיל למחזר את הליריקה. חוץ מזה, שהמילים האלו נשמעות אחרת כשהן יוצאות מפיו של אומן מתחיל לעומת אומן מבוסס שיושב על מיליונים בבנק. לא שאני חושב שאין לו בעיות בחיים, אבל בכל זאת…

אחת מנקודות האור באלבום, היא התוספת של המתופף החדש, Ray Luzier שבאופן מדהים מצליח למצוא את האיזון המושלם בין הנגינה הבסיסית והגרובית של David Silveria לנגינת מטאל קצת יותר מורכבת. לכל אורך האלבום נראה ש-Luzier יודע איך לעניין במקצבים ועדיין להשאיר המון מקום לגרובים העמוסים של הבאס. החיבור בין Fieldy ל-Luzier נשמע מהטובים ביותר שהלהקה ידעה. קחו למשל את "Let The Guilt Go", גם השיר הזה הולך לכיוון האולדסקול של Korn – גרוב פאנקי מצד אחד, ומצד שני מאוד אגרסיבי ומטאלי. הפרה-פזמון, לגמרי מרים את השיר, וכשהפזמון מגיע, מקצב הדיסקו \ מטאל המאוד אופייני של Korn מעיף הכל לשמיים. גם הברייקדאון שמגיע לקראת ה-C-Part מעולה ומאוד כבד באווירה. הבעיה היחידה היא ה-C-Part עצמו, בו Davis אומר "I'm such a stupid f**k, listen to my head and not my gutt. Constantly thinking and thinking…" – משהו בזה מרגיש ממש לא טוב, גם אחרי כמה וכמה שמיעות. פשוט לא משכנע מספיק.

השיר שסוגר את האלבום, "Holding All These Lies", נפתח בריף גיטרה מהיר, שאמור להשמע כמו ריף מטאל, אבל אין מה לעשות, Munky לא יכול להשמע כמו איזה גיטריסט בכל להקת מטאל ממוצעת, כי הוא פשוט לא. יש הרגשה שהשיר – למרות היותו מהיר ומאוד גרובי – מתפספס. הפזמון באמת מציל את המצב, אבל בכללי, השיר הזה נשמע לגמרי כמו פילר באלבום וחבל. באופן מפתיע מאוד יש בשיר הזה סולו גיטרה קצר, ומי שמכיר את Korn יודע שאין אצלם סולואים בדרך כלל. הסולו סתמי, וזה באמת טוב שהוא נגמר מהר. הדבר שהכי מאכזב בשיר הזה הוא הסיום שלו, בו Davis צורח את נשמתו ומתחיל לבכות וליילל, בדיוק כמו בסוף של אלבום הבכורה של הלהקה. אני מניח שאם כבר להעתיק ממישהו אז עדיף להעתיק מעצמך אבל זה כבר ממש מוגזם. ובוודאי שאם נחזור להקשיב לשיר האחרון מאלבום הבכורה, "Daddy", אין בכלל מה להשוות את העוצמה של הליריקה וההגשה.

אני חייב להגיד שאני מאוד מעריך את הניסיון של Korn לחזור לשורשים. זה חשוב מאוד לדעת מאיפה גדלת כלהקה ולמה המעריצים שלך אהבו אותך כשהתחלת. אבל חייבים זכור שהקו בין מיחזור ליצירה מאוד דק וצריך להזהר לא ליפול לקלישאות שלצערי האלבום הזה מלא בהן. Korn היא להקה מעניינת מאוד שידעה במהלך השנים לחפש כל מיני כיוונים להתפתח, אבל ידעה גם למצוא את הדרך הביתה באלבומים כמו Take A Look In The Mirror. בנוסף, להקה ענקית כמו Korn לא יכולה להרשות לעצמה להוציא בשלב כזה בקריירה שלה אלבום שנשמע כמו אלבום הבכורה שלה. הסאונד המאוד בסיסי והלא מוקפד בכוונה שאמור ליצור תמונה של להקה חדשה לא ממש עובד כאן, כי אין מה לעשות, Korn היא לא להקה חדשה. לפחות על הבמה, Korn הייתה ותישאר אחת הלהקות החזקות שיש.