Korn – Untitled

Korn מצטיירת כמו תאונת רכבת שעוד רגע הולכת לקרות. כבר מתחילת הקריירה המפוארת של הלהקה Korn תמיד "התברכו" באסונות , כמו למשל ההמקרה בו בשיא סיבוב ההופעות הכי מצליח , המתופף דיוויד סילבירה חטף דלקת בגיד והלהקה נאלצה לבטל חלק גדול מההופעות בטור הזה. נראה היה שעזיבתו של הגיטריסט Head את הלהקה לפני כשנתיים , סימנה את הגסיסה הסופית של Korn , וגם האלבום שיצא אחר כך , See You On The Other Side , לא הביא איתו בשורות טובות יותר.

בדרך שלא ברורה לי , Korn מצליחים להמציא את עצמם מחדש. החזרה לחיים באה בדמות ה Family values Tour שהיה מאוד מוצלח , ומופע הMTV Unplugged המעולה נתנו זריקת אנרגיה חיובית. אחרי ההקדמה הזאת , ברור שיבוא עוד מכשול , ובדיוק לפני שהם נכנסו לעבוד על אלבום חדש, דיויד המתופף החליט שהוא לוקח פסק זמן מהלהקה לטובת העסקים שלו (מסעדות). עם שלושה חברי להקה , קלידן ההופעות , וטרי בוזיו האגדי על התופים Korn התחילו לעבוד על החומר החדש שלהם , והפעם בצורה קצת שונה.

העובדה שאין לאלבום החדש שם , היא כמו סמל לחוסר שיוך מבחינת סגנון מוזיקלי של הדיסק. את האלבום הזה לא תוכלו לשייך לשום קטגוריה , כי הוא מכיל המון המון סגנונות. החל ממוזיקה תעשיתית וכלה בגרולים חופרים , נוסח Cannibal Corpes (להקה שג'ונתן דיוויס הסולן מודה שמאוד משפיעה עליו לאחרונה). הריפים בדיסק חזקים מאוד , אבל גם המלודיות וההרמוניות לא הוזנחו. קצת קשה להתרגל למוזיקה החדשה של קורן. לא מדובר פה בעוד אלבום להיטים MTV כמו Follow The Leader . השירים הרבה יותר מורכבים. והקשבה לדיסק במלואו משירה אותך טעון באנרגיות ובמטען רגשי עצום.

השיר Killing , נפתח בריף הרצחני ביותר ששמעתי. סאונד התופים היחודי של בוזיו נותן בראש. אבל יותר מהכל , זה ג'ונתן דיוויס שקורע את הגרון ומצליח לשכנע בכל הברה שיוצאת לו מהפה , בין אם הוא לוחש או צורח את הראיות שלו החוצה. Hold On , הוא השיר האהוב עלי בדיסק ,נשמע כבר הרבה יותר כמו שיר אולד סקול של Korn , והוא ההוכחה הכי טובה , שחברי הלהקה לא איבדו את זה. השיר בנוי על גרוב באס תופים מקפיץ , עם ריף גיטרה שתומך באנרגיה. כשמגיע הפזמון , הכל נפתח וסוחף. גם הC-Part עם הטאץ' האלקטרוני נמע מחובר למוזיקה ולא שתול בתוכה. ובכלל , מה שיפה בדיסק הזה , זה שלמרות שיש בו המון קלידים ולופים אלקטרוניים , הוא נשמע מאוד מחובר, שלא כמו בניסיונות קודמים של Korn עם אלקטרוניקה , שנשמעו כמו רמיקסים לאלבום ולא כמו השירים האמיתיים.

הסינגל הראשון מהאלבום Evolution , נותן באמת דגש יותר חזק על הפן האלקטרוני .תעשייתי. השיר הזה , מבורך בגרוב ממש מגניב , והכניסה של הגיטרה והבאס נותנים לו נפח עצום . לפרקים הוא מזכיר לי את Depech Mode , אבל בגירסת המטאל. שני שירים נוספים שבולטים מאוד באלבום החדש הם Ever Be והשיר שבא אחריו , Love And Luxury , שני השירים האלו עוסקים בגיטריסט המתנצר Head , ומנסים לסגור איתו חשבון. כמה שהשירה של ג'ונתן דיוויס משכנעת בדרך כלל , בשני אלו , היא מלאה כוונה בכמה רמות יותר.

הדיסק החדש הוא לא אלבום לשמיעה אחת , בפעמים הראשונות קשה קצת לשמוע אותו עד הסוף ברצף , כי הוא טעון באנרגיות שקשה למצוא במוזיקה היום. Korn התעלו על עצמם בדיסק החדש , הם לא ממחזרים , לא נשארים תקועים ובטח שלא רוצים להיות משוייכים לאופנה מסויימת. לאלו מכם שחושבים שKorn הם להקה שהיתה מגניבה לפני כמה שנים , אני מציע לרכוש את האלבום ולצאת להרפתקאה מדהימה.