Korpiklaani – Tervaskanto

לשם השינוי המרענן הוחלט לתת לי לסקר אלבום מעט שונה ממה שאני רגילה לכתוב עליו, והפעם אפתיע אתכם במוזיקה שנעשתה עם הרבה שמחה, רגשות חיוביים, וכמובן – בירה. להקת הפולק הפינית הזו לא דורשת יותר מדי הקדמות, ובכל זאת, למי שמאיזו שהיא סיבה שבעולם עוד לא נתקל בשם Korpiklaani, אשמח לפתוח בכמה מילות הקדמה. Korpiklaani הוקמה עוד בשנת 1993 תחת השם Shaman אך רק ב-2003 שינתה לשמה הנוכחי, אשר דרכו הספיקה להוציא 3 אלבומים מלאים. Spirit Of The Forest, Voice Of Wilderness ו-Tales Along This Road זיכו את הלהקה במעמד של אחת מלהקות הפולק האהובות ביותר ואילו עם אלבומה הרביעי Tervaskanto, מומחי ההומפה-פולק מטאל נהיו לשם-דבר בסצנת המטאל ואף הוחתמו לאחרונה בחברת התקליטים Nuclear Blast.

החשש שלי כשניגשתי ל-Tervaskanto היה שבסגנון כמו של Korpiklaani, סביר שבנקודה מסויימת כבר ייגמרו ללהקה הרעיונות, החומר שלה יתחיל להתמחזר והיא תתחיל להישמע אותו הדבר. שמחתי להפריך את החששות האלה באשר לאלבום החדש, שכן בדומה לאלבומיהם הקודמים Korpiklaani תמיד מצליחים להכניס גוון שונה בכל אחת מהוצאותיהם, ולדאוג שנמשיך לקפץ ולהנות וחלילה לא נשתעמם מעבודתם. השינויים אינם מהותיים אך מורגשים, הפולק עודנו נשאר, אך בכמה שירים שב-Tervaskanto האווירה לקחה תפנית מעניינת. כמו כן עלה מספר השירים בפינית באלבום הזה, בהשוואה לאלבומים הקודמים, שזו ניכרת כמגמה ברורה אצל Korpiklaani.

השיר הראשון באלבום הוא לגמרי שיר Korpiklaani מהיסוד, החל משמו "Let's Drink" המהלל את החיים הפשוטים הקרובים לאדמה, וכלה בתפקיד האקורדיאון של Juho Kauppinen ובחליל של Hittavainen המשרים אווירה אנרגטית, אך לא מהירה כמו בשירי השתייה של הלהקה אליהם התרגלנו אלא יותר מלודית ונעימה. השיר הבא אחריו נושא את שם האלבום, "Tervaskanto" וגם הוא אופייני עד מאוד ללהקה, וחוטא אף למחזור של החומר הקודם עד שנדמה לכל אורכו כי כבר היה שיר שנשמע בדיוק ככה. השיר הזה, מלבד היותו חגיגה גדולה וכיפית של פולק מבליט את מה שחסר לי באלבום הזה של Korpiklaani שהוא שימוש נרחב יותר בכינור שהיה כל כך מצויין בהוצאות מוקדמות יותר של הלהקה. מעבר לזה, גם גיטרות הדיסטורשן הוסתרו מאחורי האקורדיאון והתופים, וניכר ש-Korpiklaani לקחו כיוון שהוא הרבה פחות "מטאל" ממה שהיה ב-Voice Of Wilderness, למשל.

התפנית של האלבום מגיעה דווקא בשיר השלישי, "Viima" עם אווירה לא אופיינית לחלוטין. "Viima" מאוד מלודי ונעים בעל אווירה אפלולית עם פזמון שאם היינו פינים בטח היה נורא כיף לשיר יחד איתו, ובכלל השיר הזה נורא מתאים לשעת לילה מאוחרת עם מדורה באמצע היער בפינלנד עם כמה חברים מסביב וחבית שיכר. ב-"Viima" גם אפשר לשמוע את תפקיד המנדולינה שחזרה אלינו מאלבומים עברו ומוסיפה רבות לאווירה של השיר. "Vesilahden Verajilla" הוא עוד שיר עם תפנית קצת מלנכולית ולא אופיינית בעליל שמגיע לקראת סוף האלבום, ואפשר למצוא בו שילוב נהדר של גיטרות אקוסטיות וכן חמת חלילים שבהחלט גורמת לשיר הזה להתבלט.

ואם אווירה רגועה ומעט מלכנולית לא מתיישבת לכם בראש עם Korpiklaani, אל דאגה, החבר'ה הפינים לעולם לא יוותרו על כמה שירי שתייה מטופשים להחריד במובן הטוב של המילה כמו למשל שיר "צייד הבירות" Karhunkaatolaulu ("וודן פיינט" של בירה עליי למי שמצליח לבטא את שם השיר) שייגרום לכם לעזוב הכל ולרוץ באמוק בחיפוש אחר קורבנכם לצייד, הלא היא הבירה. אך היזהרו לא לקפוץ יותר מדי, שלא תישפך! ב-"Karhunkaatolaulu" מוכיחים לנו Korpiklaani שלא אבדה מליבם רוח ההומפה שאנו כל כך אוהבים. השיר החמישי שנקרא "Running With Wolves" הוא עוד אחד מהבולטים באלבום בקטגוריית השירים שנועדו לעשות לנו שמח. זהו שיר אינסטרומנטלי ואנרגטי, והוא אחד מהמקפיצים והמהנים שיש ל-Tervaskanto להציע.

בטח השתכנעתם כבר שמשועממים לא תצאו מהאלבום הזה, יש בו המון גיוון, וניכר של-Korpiklaani עדיין יש עוד כמה טריקים בשרוול, וכל זאת בלא לאבד את רוח הפולקלור המהנה שאופפת את כל האלבומים של הלהקה. מומלץ לכל חובבי הפולק שביניכם, ודאי תמצאו פה כמה שירים טובים להנות עמם, ואחרי כמה פיינטים טובים של בירה גם תוכלו לשיר יחד עם הפינים (או לפחות להיות משוכנעים שזה מה שאתם עושים), תהנו!