Krypt – Preludes To Death

בסצינת הבלאק מטאל בנורבגיה, היו להקות שנולדו והצליחו רק לאחר שכל הבלגן של שנות ה-90' "הקלילות" דעך, ודווקא הן צלחו בנקודת זמן ספציפית, כשהיו מי שאמרו שהאיכות מתה שם באותו זמן. אחת מהלהקות האלה הייתה Tsjuder, שאמנם הייתה קיימת כבר משנת 94', אך הצליחה להיכנס לתודעת המאזינים ברצינות רק לקראת סוף המילניום. לאט לאט היא בנתה לעצמה שם, רק שלא תמיד זכתה להכרה שהייתה ראויה לה, ולא בצדק. בסופו של דבר חברי Tsjuder החליטו לקפל את העסק ופירקו את הלהקה.

לאחרונה נוסדה Krypt, כאשר שניים מחברי Tsjuder (ו-Gehenna) החליטו להחיות ולשמר, לטענתם, את רוח הבלאק-אולדסקול הותיקה והכועסת. האם זו אותה גברת בשינוי אדרת? לאו דווקא. כבר החל מ-"Worthless" שפוצח במה שמתגלה כרצף שירים איכותיים, המשימה שהחבר'ה הציבו לעצמם מתמלאת במלואה, כמעט. למרות היות האלבום בלאק מטאל בכל רמ"ח איבריו הקטועים והמדממים, וככזה דרושה יותר משמיעה יחידה כדי להתרגל אליו, הוא יחסית קליט, ושומעים את זה כבר בשני השירים הראשונים, שבנויים באופן שמצביע על בנאליות מסוימת, אך אולי זה לאו דווקא רע.

ההשפעות הישנות מצד הת'ראש מורגשות פה בכל פינה, וגיטרות חדות מעלות את האיכות כאן למספר מדרגות למעלה, יחד עם צרחותיו של Nag. צריך לזכור שאת האלבום הזה יצרו שני חבר'ה שניסיון בסגנון לא חסר להם, מ-Tsjuder המפורקת ועד ל-Gehenna ו-Isvind שעדיין בועטות, והאלבום הזה בהחלט יודע מה הוא רוצה להשיג. דוגמא מעולה לכך היא השיר "I Am God", שיר פשוט, כמו רוב השירים כאן, ומראה מה היא Krypt – מפלצת מהירה שכנראה נמצאת במחזור וסת תמידי, כי העצבנות והזעם כאן לא מרפים לשנייה.

"Preludes to Death" הוא קטע מעבר אינסטרומנטלי, איטי ואווירתי מאוד, בשונה מ-"Death" שאחריו, ששומר על האיטיות המזדחלת אבל באותו זמן גם מוריד מהרמה שהורגלנו אליה וזה מוריד מההערכה לאלבום. המהירות המפוצצת מגיעה במכה אחת בדמות "Jeg Hater Deg", בו המטרונום לדעתי התפוצץ כי לא עמד בקצב של המתופף, שמפליא את הבלאסט-ביטים שלו בעור התוף (כפל משמעות, חה) וגורם לרמקולים לצרוח יחד עם Neg.

האלבום נחתם עם "Hell's Grim Tyrant", ששומר על רמת הגרוב הנדרשת (וזה לא יותר מדי) מאלבום שכזה, ומספק את הסחורה בדיוק כמו השירים הראשונים, ללא מנוחה לרגע ועם הרבה דפיקות ראש בין לבין. לטעמיניתן בהחלט לבטל האשמות בסגנון "מיחזור של Tsjuder", כי למרות הדמיון הרב שקיים בין השתיים (מן הסתם), Krypt עדיין מסוגלים לשמור על מידה של מקוריות שתבדיל אותה מקודמתה. למי שיודע מה הוא אוהב, זה אחלה אלבום.