Led Zeppelin – Mothership

אם בעוד אתם יושבים ושומעים את האלבום החדש של כמעט כל להקת מטאל שקניתם, אתם מתחילים לתהות מאיפה זה הגיע במקור, אז הנה התשובה: מ-Led Zeppelin. הלהקה, שהוגדרה כבר ע"י רבים כלהקת ה-"הבי מטאל" הראשונה לקחה את הבלוז השחור, הכניסה לו מנה של אדרנלין ותפיסה אומנותית יותר, שילבה את זה עם פולק בריטי ועוד מבחר השפעות, והפכה להיות לאחת מהלהקות הגדולות ביותר בתולדות המוזיקה. זו, שגם אנשים שיתרחקו ממטאל עכשווי כמו מאש לא יכולים לפסול, זו שנמצאת בחמישה הפותחת של כל רשימה של האלבומים הטובים בכל הזמנים או הלהקות הטובות ביותר.

איך היא התחילה? זה היה ב-1968 כשגיטריסט בריטי בשם ג'ימי פייג' שניגן בהרכב הרוק הבריטי הנחשב The Yardbirds – בהתחלה כבסיסט ולאחר מכן כגיטריסט ליד נוסף ליד ג'ף בק – עזב את הלהקה ותיכנן (במקור) להקים סוג של הרכב-על של אמני רוק בריטים לצד בק, ג'ון אנטויסל, בסיסט להקת The Who, וקיט מון, המתופף שלה, למזלנו – התוכנית לא צלחה. במקום, פייג' אסף אליו את הבסיסט והקלידן ג'ון פול ג'ונס, המתופף ג'ון בונהאם והזמר רוברט פלנט – עוד בריטי בעל קול גבוה וייחודי שניגן לפני כן עם בונהאם בהרכב Band Of Joy, ששילבה בלוז ופסיכודליה.

השם הגיע כשג'ון אנטויסל, אותו נגן בס אגדי מלהקת The Who אמר שסופר גרופ כמו שפיג' הציע במקור תשקע כמו זפלין מעופרת. הלהקה החליטה להוריד את ה-A מהמילה Lead, כדי לא לבלבל את הקהל האמריקאי, וכך נולד השם. הם הוחתמו בחברת התקליטים Atlantic, שהתמחתה בעיקר בבלוז ומוזיקה שחורה תמורת סכום שנחשב אגדי באותה תקופה – 200,000 דולר.

בהתחשב בכך שהלהקה מכרה במהלך השנים יותר מ-300 מיליון עותקים מאלבומיה אפשר לומר שחברת התקליטים עשתה צעד נבון. היה זה אחמוד ארטוג'ן, אחד ממקימי חברת התקליטים שהחליט על החתמת הלהקה לאחר שמיעת דמו שלה. עבור אותו ארטוג'ן, מהגר מטורקיה שהפך לאגדה בתעשיית המוזיקה האמריקאית, שנפטר ב-2006 – החליטה הלהקה להתאחד בחודש הבא במה שצפוי להיות קונצרט אגדי.

אלבומה הראשון של הלהקה כבר הכיל את מה שעשה אותה לאגדה, וגם את הרוק הרועש ביותר שנשמע בסדר גדול כזה באותה תקופה. האלבום שילב בלוז, פולק ויסודות פסיכודלים עם הדיסטורשן הבולט ביותר שיכלו אז להעלות על הדעת. האלבום המשיך ומכר היטב, והוא לא מפסיק מאז. השילוב של נגינת הגיטרה המהפכנית של פייג', שהושפע מגדולי הבלוז האמריקאים, עם חטיבת הקצב המרשימה של ג'ונס ובונהאם, ובראש החבילה קולו רב העוצמה של פלנט הפכו את הלהקה למשהו שלא נשמע לפני כן, וגם לא מאז. ב-1975 כבר נחשבה הלהקה ללהקת הרוק הגדולה בכל הזמנים, והיא הייתה בין הלהקות הראשונות שעשתה את סיבובי ההופעות שלה עם מטוס, ולא באוטובוס.

לקראת סופה של הלהקה דברים התחילו להתדרר, דרך החיים השערורייתית של חברי ההרכב התחילה להשפיע. פיג' הפך למכור קשות להרואין, ב-1975 פלנט ואשתו נפצעו בתאונת רכב קשה ובונהאם הפך להיות אלכוהוליסט כבד. גם אז הצליחה הלהקה להתאושש. בסופו של דבר היה זה מוות שגמר אותה סופית, זה של המתופף ג'ון בונהאם ב-1980, בגיל 32, כתוצאה מערב של שתיית יתר שנגמר בכך שהוא נחנק על הקיא של עצמו. ככה מתים כוכבי רוק, לא בשנתם.

זה מוות נוסף שמחזיר את הלהקה לחיים, ללא בונהאם כמובן אלא עם בנו, ג'יסון, מתופף בעל קריירה עשירה בזכות עצמו. המוות הוא של אותו אחמוד ארטוג'ן, שבעצם נתן ללהקה חיים. הוא נפל בעת ששהה מאחרי הקלעים בהופעה של ה-Rolling Stone, עוד להקה שהוא עזר להפוך לאחת הגדולות. בגיל 83 הנפילה גרמה לו לנזק רב, והוא נפטר כתוצאה ממנה.

אז עכשיו הלהקה מתאחדת, וזה גם הזמן שחברת התקליטים שהחתימה אותה – Atlantic תוציא את מה שמוגדר על ידי חברי הלהקה כאוסף האולטימטיבי שלה. מי שמכיר יודע שכבר יצא אוסף כפול בשם Remasters עוד בתחילת שנות ה-90', ואוסף אחר בהופעה בשם How The West Was Won שיצא ב-2003 ומכר עוד כמה מיליוני עותקים. אבל זו הפעם הראשונה שבה יוצא אוסף כפול, לאחר רימסטר מושקע במיוחד, שבו השירים נבחרו ע"י חברי הלהקה בעצמם.

בואו נהיה ישרים, אין כאן הפתעות גדולות, מדובר פה בכל השירים הידועים והמצליחים ביותר של הלהקה. משירי הארד רוק רועמים כמו "Communication Breakdown" או "Rock N' Roll" האימתני, דרך ענקי בלוז רוק כמו "Since I've Been Loving You" או "Black Dog" ועד לבלדות הרוק האפיות "Stairway To Heaven" ו-"Kashmir" האתני, שיר שעליו אמר גיטריסט להקת Rage Against The Machine טום מורלו שהוא פשוט לא הצליח לקלוט ולנגן את תפקידי הגיטרות של פייג' בו…

הסאונד אגב, מדהים. קשה להאמין שחלק מהשירים כאן הוקלטו לפני כמעט 40 שנה. הסאונד של אלבומי הלהקה היה חדשני ומצוין לזמנו, אבל מי ששומע את התקליטים שלה היום בהחלט ישמע את ההבדל בין מה שהוקלט אז להיום, לא כך כאן. הרימסטר המושקע שנעשה, ויכולת ההקלטה המודרנית גורמים לשירי הלהקה להישמע כאילו הוקלטו אתמול, עם סאונד וינטג' מוקפד אמנם, אבל בהחלט לא הייתם מנחשים שהשירים האלו יצאו כשברוס דיקינסון, סולן Iron Maiden, היה רק בן 10…

בסופו של דבר אוסף כזה נועד לאותם אלו שבבעלותם אין את כל אלבומי הלהקה, אבל כן מבינים את חשיבותה ויכולים להעריך את הגדולה שלה, כלהקה וכחבורה של מוזיקאים מהגדולים שידע העולם. יש כאלו שרגישים לקולו הגבוה של פלנט, ויש כאלו שלא יתחברו להשפעות הבלוז הכבדות במוזיקה של הלהקה, אבל אני כבר מצאתי מזמן שברגע שהבנת את הנקודה ולמדת להעריך את הייחוד של מה שהם עשו, שום דבר אחר לא יכול להיות מספק כתחליף, הייתה ותמיד תהיה רק Led Zeppelin אחת.