Lord Belial – Nocturnal Beast

הישר משוודיה מגיע אלינו האלבום האחרון של להקת הבלאק מטאל Lord Belial, שאינה דורשת איזושהי הצגה מוקדמת. כאשר נכנס דיסק של להקה זו למערכת, אין שום מקום לפרשנויות – הסגנון המיוחד של בני הבליעל הללו מדבר בשם עצמו. לאחר שסיפקו לנו אלבומים קלאסיים כדוגמת Angelgrinder, חוזרים Lord Belial עם אלבומם המלא השישי במספר, Nocturnal Beast וזה אינו נופל מאיכותם של שאר האלבומים המעטרים את הדיסקוגרפיה של להקה זו.

לפני שחלק מכם יבטלו את הדיסק הזה על הסף, אציין כי הוא בפרט פונה לאלה מכם שאוהבים את מנת הבלאק מטאל שלהם עם טעם של הפקה טובה וסאונד ראוי לשמו, ומעט תיבול בכתיבת השירים שלא בהכרח מתחקה אחר המתכונים הידועים משכבר הימים. למעשה, זוהי תמיד הייתה אחת המעלות של Lord Belial, ששמרו על מיטב המסורת אך תמיד מצאו לנכון להכניס לקדירה מרכיב מעניין וחדשני.

"Invocation Of The 68th Demon", הפתיחה הקצרה אך מאיימת לאין שעור מקדימה את האלבום באווירת אימים שהאסוציאציה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה עבודתם של Thorns המעולים. מיד לאחר מכן מתחיל "Succubi Infernal", אחד השירים הפחות מעניינים באלבום מבחינת כתיבתו, אך מפצה על כך במקצבי תיפוף אלימים ועבודת גיטרות מגוונת. מהשירים הטובים ביותר שבדיסק זה אבחר לציין את "Nocturnus" המצטיין בעבודת גיטרות קלין מלודית, תיפוף עצבני ושאגות אימים, כפי שרק דארק יודע לעשות. "Monarchy Of Death" הינו גם בין הבולטים שבאלבום, העוטה אווירה יותר נינוחה ואיטית, אך עדיין צורם ומחריק שיניים.

בסך הכל, "Nocturnal Beast" הינו אלבום חייתי למדי, כשמו כן הוא. האלבום מוצא את עמק השווה בין הבלאק היותר קלאסי ומחוספס, לבין נגיעות יותר פרוגרסיביות ומלודיות. אמנם הוא אינו מצליח לשחזר את הייחודיות של Unholy Crusade או Angelgrinder, אך הוא עדיין עומד בפני עצמו בתור אלבום בלאק שלא מבייש את הלהקה העומדת מאחוריו.