Lordi – The Arockalypse

המפלצות הגיעו! ולא, לא מדובר בקאסט של "הדוגמניות 3", אלא בהרכב מסוג אחר לגמרי – המפלצות מפינלנד, אבל ראשית אני חייב להודות ולהתנצל, כי אני בטוח שאם לא הייתי רואה את החבר'ה המחופשים באותה תחרות שירים לפני כחודש, לא הייתי מריק לכיוון שלהם, ואני מניח שמרבית מהקוראים פה חושבים את אותו הדבר. כן, אלו Lordi, המפלצות שכבשו את תחרות הארוויזיון ואת כל אירופה עם שיר מקפיץ ובעיקר עם שאוו מטורף שהראה לכל החננות האלה מי באמת שולט בעולם.

אבל לא צריך להיסחף, אחרי הכל, מדובר בלהקת מטאל – פחות או יותר – וזה אומר שבזמן שמרבית העולם אולי מהלל את החבורה הזאת, אנחנו ננסה להסתכל ללהקה בעיניים, הרי אנשים כמונו אוכלים שדים ומפלצות לארוחת בוקר והלהקה הזאת לא שונה מאף אחת אחרת, חוץ מהריח. אז האלבום החדש העונה לשם המוצלח The Arockalypse הוא למעשה רק השלישי של הלהקה – אם לא ניקח את האוסף שיצא לה ועוד כמה סינגלים ודברים אחרים – אבל מה שמפתיע הוא שיש כאן רשימת אורחים לא רעה בכלל.

זה מתחיל בקטע הפותח של האלבום, מעין דיווח חדשותי על מפלצות ושיגועים, לא בדיוק מעניין מלבד העובדה שהחבר של "אחותי המעוותת", אדון Dee Snider, אומר פה כמה משפטים – רק כמה חבל שאפשר לשמוע את הקטע פעם אחת ולעולם לא לחזור אליו שוב. מפה והלאה, אנחנו מגלים למעשה מה הלהקה מנגנת, מעין הבי מטאל מהול ברוק וגלאם של שנות ה-80, Lordi אמנם לא נשמעים רע אבל עם שיר פותח כמו "Bringing Back The Balls To Rock", אפשר לומר שהם ממש לא מתכוונים להמציא את הגלגל מחדש.

כל שיר באלבום יכול ללכת לכיוון המנון רוק, ככה שכל מה שצריך זה לבחור… רק בעיה אחת היא שעם שיר שנקרא "The Kids Who Wanna Play With The Dead" אני בספק אם אפשר לתפוס את הקהל הרחב למרות שהמקצב שלו רוקיסטי ונותן בראש. אל תיקחו אותם על פי המראה, חברי הלהקה דווקא עושים עבודה טובה, כשהבאס בשיר עובד יפה וקולו של מר. לורדי מחוספס כמו העור המפלצתי שלו אבל עדיין שומר על האווירה ובכלל, עם תוספת הקלידים וקול הרקע הנשי, אפשר לפרוס את שטיח הריקודים ולהתחיל לפזז – או שלא.

עוד אורח נכנס לתמונה בשיר החמישי והפעם Bruce Kulick, איש להקת Kiss לשעבר שנותן חבל על הזמן של ביצועים על הגיטרה, אך למרות זאת, "It Snows In Hell" דווקא אחד מהשירים החלשים פה, רגוע מדי לטעמי. השיר הבא לעומת זאת מגיע עם השם הכובש "Who's Your Daddy?" ועם נגינת הבי מטאל לפי הספר, כמו שגם אני אוהב לשמוע לפעמים, רק מה, הפזמון הורס את החיים. אבל מה זה משנה כשהשיר הבא בתור הוא לא אחר מאשר "Hard Rock Hallelujah" שאני מניח שאין צורך אפילו בתיאור, רק לומר שיש סיבה טובה לזכייתו בתחרות – הוא דביק, הוא מדליק והוא מגיע עם נורות בשלל צבעים… זה כדאי!

אני שומע נכון? אוהבים מפלצות? [כן!.. כן!.. כן!..] אז בטח תשמחו לדעת שבשיר "They Only Come Out At Night" משתתף הגיזבר Udo Dirkschneider, שהגיע הישר מגרמניה לנבוח כמו כלב נגוע לצד מר. לורדי בדואט מפלצתי רותח. גם הפעם מדובר בשיר כבד וטוב, רק חבל שתוקעים בו כל מיני שטיקים שמוציאים את החשק להקשיב לו לפעמים. למזלי, חבר נוסף של Twisted Sister מגיח על המסור והגיטרה בשיר "Chainsaw Buffet" והפעם זה Jay Jay French שגרם לי לאהוב את צלילי הגיטרה שלו הרבה יותר משל האורח הקודם, רק חבל שכמו ברוב השירים באלבום יש פה פזמון אפי-המנוני שאפשר היה לצעוק בכיף אם המילים לא היו כאלו מפגרות.

כמו שכבר אמרתי, החברה של Lordi לא לוקחים את עצמם כל-כך ברצינות אבל מי אנחנו שנעצור בעדם, הם מרשים לעצמם לשלב מה שבא להם, גם אם זה צלילי קלידים שנלקחו מאיזה שיר פופ-רוק של שנות ה-80 או איזה שם הזוי כמו "The Night Of The Loving Dead"… כאילו, וואט דה פאק? גם השיר המסיים, "Supermonstars" לא עושה טוב בבטן כשאי אפשר שלא לחשוב על הסרט "ספייס-ג'אם" ועל המפלצות משם, רק שאני זוכר שזה היה קצת יותר מצחיק מעצוב… כמו במקרה של Lordi. אבל מה לעשות, למרות המאמץ והמפלצות המשונות שבאו להתארח הגעתי למסקנה שבפעם הבאה שהחבורה הפינית תוציא אלבום חדש, כדאי שגם תשים בתוך העטיפה איזה מטהר אוויר… לכל מקרה.