1. Aenigma
  2. War of the Universe
  3. Rider of the Astral Fire
  4. Zaephyr Skies' Theme
  5. The Age of Mystic Ice
  6. Prince of the Starlight
  7. Timeless Oceans
  8. Demonheart
  9. New Century's Tarantella
  10. Prophet of the Last Eclipse

מי שמכיר את עבודתו של Luca Turilli בטח כבר יודע שכל אלבום עליו הוא עבד, בין אם זה עם להקת Rhapsody או פרוייקט הסולו שלו הקרוי על שמו – Luca Turilli, יצא בצורה הכי בומבסטית שהבנאדם-אמן-משוגע הזה יכול לחשוב עליו. ואני בכוונה משתמש במילה "בומבסטי" כי זו היחידה שמתקרבת לתיאור האלבום השני של המלחין, הגיטריסט והיוצר
האיטלקי עם השם המוזר.

לוקה חוזר ובגדול עם אלבום שני, שאף "המציא" תת-ז'אנר חדש בסגנון המטאל (לאחר ההמצאה הקודמת עם Rhapsody הנקראת Hollywood Metal – מטאל המושפע מנעימות הוליוודיות שונות ומהכוח שהן מביאות) הנקרא Cosmic Metal – פאוור-סימפוני-מטאל המושפע מסגנון עתידי\בדיוני (בניגוד ללהקת Kovenant שמנגנים כביכול Space Metal, כנראה בגלל שהם נראים או מתנהגים כמו חיזרים, אבל זה כבר סיפור אחר) ומלווה בסינתיסייזרים ובצלילים משונים ביותר, כמו קולו של תינוק בוכה (???).

“Prophet of the last Eclipse” הוא שמו של האלבום החדש, והוא כולל את כל מה שאתם מצפים שלוקה יכלול בו. בראש ובראשונה – המקהלה (שכנראה לוקה לוקח אתו במזוודה לכל אולפן הקלטות) המבצעת אופרות וקטעים מרשימים ביותר, ומעבירה את העלילה של הסיפור (יש אפילו סיפור גדול ואפי מאחורי השירים, אמאלה!) בצורה מיוחדת מאד, בין עם זה בסולו של כמה נערות או בשירה רבת עוצמה. לאחר מכן מגיע תורו של Olaf Hayer (להקת Dionysus ו-Lord Byron) הסולן המדהים, וגם איש מאד חביב (ידיד קרוב) שלדעתי יש לו את אחד הקולות הטובים ביותר באירופה, אפילו יותר משלFabio Lione סולן להקת Rhapsody (שכדי להבין מה הוא שר, דרוש מפענח דו-קוטבי). אולף סיפר לי שמרוב המילים המסובכות (והאפיות) שלוקה כלל בשירים שלו, לרוב לא היה לו מושג על מה הוא שר בכלל. כמו כן, לוקה, בעזרתם של שאר חברי הלהקה – Sascha Paeth ,Miro ו-Robert Hunecke, מספקים לנו את חלק הפאוור המהיר והחזק בשירים בין ניגון הכינורות הקלאסי (וזה לא המרכיב הקלאסי היחיד באלבום) לבין צלילי החלל המשונים. אם אתם שואלים את עצמכם איך מישהו הצליח לדחוף כל-כך הרבה דברים לאלבום אחד? אז התשובה היא שהוא איטלקי, ועוד איטלקי משוגע.

אל תחשבו שכל מה שתמצאו באלבום זה דברים מוזרים ביותר. השירים שבאלבום מאד מגוונים, וכוללים השפעות מהרבה תרבויות שונות, כמו למשל בשיר "New Century's Tarantella" המושפע מתרבות המאייה הקדומה, וכולל בלדה ארגנטינאית מדהימה. כמו כן, יש דמיון בין השירים של "הנביא" לשירי להקת Rhapsody, כך למי שאוהב את אחת הלהקות, אני ממליץ מאד לשמוע את השניה, צפויה לכם הנאה שלא מהעולם הזה, ואני באמת מתכוון לזה. עוד שירים מומלצים הם "Demonheart" (שאף שוחרר בסינגל שקדם לאלבום בחודש ספטמבר) ו-"The Age Of Mystic Ice” שממש מציגים במלוא הדר את סגנון ה-Cosmic Metal המיוחד. לא אשכח להזכיר גם את שיר ה-"מעל 10 דקות" הנושא את שם האלבום – “Prophet of the last Eclipse” וכולל את כל מה שרציתם ולא רציתם בשיר אחד. אך למרות הכל, אני עדיין לא התחברתי לשירים הרגועים באלבום של לוקה כמו "Timeless Oceans" או "Zaephyr Skie's Theme" (כנ"ל לגבי האלבומים האחרים מתוצרתו). עד עכשיו לא אהבתי אפילו אחד מהם, ואני לא יודע אם זה אני, או השירים, אבל הם פשוט לא "מרגשים" אותי מספיק כמו ששיר "רגוע" אמור לעשות, אבל ניחא (תודה למורה לספרות), לוקה מכיר היטב את הנוסחה לאלבום עשוי היטב, וכך הוא עשה.

כל המילים החזקות שהזכרתי בסקירה (בומבסטי, אפי, מדהים וכו') מתארות בצורה דיי מדויקת את האלבום, אז אם אתם מעונינים בעוד אחד מיצירות המופת של ידידינו לוקה, אתם מוזמנים להקשיב לאלבום, ובתקווה, גם שתשיגו את שאר האלבומים, הם שווים ביותר!