Lugubre – Supreme Ritual Genocide

בשביל להקה שקיימת מ-1999, אי אפשר להגיד שLugubreההולנדית עשתה יותר מדי במהלך שנות קיומה. למעשה, Supreme Ritual Genocide זהו רק האלבום המלא השני של הלהקה מלבד Anti-Human Black Metal שיצא אי-שם בשנת 2004. אולם למרות זאת, איכשהו שם הלהקה חלחל לתודעתם של חובבי הז'אנר, וזאת כנראה בגלל שכאן תופס הביטוי הנדוש שאפילו כתיבתו גורמת לי להטיל ספק ביכולותיי העיתונאיות: "זוהי לא הכמות, אלא האיכות!". עטיפת האלבום Supreme Ritual Genocide מקדמת את פנינו עם שילוב בין צלב ברזל לצלב הפוך גדול עליו מתנוססת גולגולת של חייל, המבשרת ככל הנראה את תחילתה של המתקפה האלימה שעומדים להנחית עלינו Lugubre. ואכן, מרחץ הדמים לא איחר לבוא.

האלבום נפתח עם “Chaoskult”, בסאונד חד ומשסע, תיפוף מהיר אך מהוקצע שבו כל מכת תוף במקומה. על אף שם השיר, הכתיבה אמנם מלאה אגרסיביות, אך אינה כאוטית כלל, ועם זאת מאוד מגוונת. הסולן, Asega, מכניס קצת טירוף, מרוסן יחסית ברוב הזמן, עם צווחותיו הצרודות וגדושות האפקטים, ולעתים חוטא קצת מהמבניות של השיר, ומהווה את הסטייה היחידה מהנוסחא הברורה של השיר. עם זאת, תיכף נראה כי לאלבום הזה יש הרבה יותר מה להציע מאשר נוסחאות בלאק מטאל בנאליות. עם השיר "Enslavement" נכנסות יותר מלודיות בריפים הנשלטים על ידי הגיטריסטים Striid וTsjuster. הריפים בשיר אף עוברים מעט למימד הפולק, לא במובן העליז של המילה, אך עדיין דבר שבתחילה נראה מעט תלוש מתחושת אופי הלהקה שהתקבלה מתוך רושם ראשוני. עם זאת, הפריצה הזו מהמבניות האדוקה של הבלאק מטאל ששמענו קודם לכן, שחלה בשלב הזה של האלבום, פתחה דלת לחומר יותר אמיתי, בשרני ומלא רגש. Asega עושה כאן עבודת ווקאלס מעולה ודרמטית שמחמיאה ביותר לכיוון הזה של הלהקה.

נקודת אור נוספת באלבום הינה בשיר “Exterminate”, ואם במלחמה חפצתם- זהו בהחלט השיר. מצד אחד, הכתיבה כאן גדושה השפעות ט'ראשיות כבדות של Sodom, בייחוד בפתיחת השיר עמוסת הריפים הרפטטיביים והתיפוף אחוז האמוק שכאילו נלקחו מספר האולדסקול. מצד שני, יש לנו את המלודיות של הבלאק מטאל והווקאלס אחוזי הטירוף והרגש שמחברים אותנו גם לפן הקשה והכואב של הקרב, ולא מניחים לנו להישאר כצופים בכאוס מהצד. “Blade to Blade” והשיר הנושא את שם האלבום, “Supreme Ritual Genocide” אף הן שתי פצצות של טירוף מהיר ומלחמתי, גדושות ריפים מלודיים ותפקידי ווקאלס פסיכוטיים ביותר, שלא יותירו אתכם אדישים נוכח המתקפה של Lugubre.

הדבר העיקרי שאהבתי בSupreme Ritual Genocide הוא שבדרך כלל להקות שחורטות על דגלן את קונספט המלחמה נוטות לבצע מוזיקה אגרסיבית ומהירה, לכתוב קצת ליריקה עם ניחוח היסטורי ותו לא. ללא יותר מדי עומק. Lugubre, על אף שאינם מתפשרים על אגרסיות, מביאים עמם הרבה יותר גיוון למוזיקה שלהם, הרבה יותר אמוציות, דרמטיות וטירוף חושים. לכן אחרי שמיעה של האלבום לא תרגישו כאילו צפיתם מהצד במרחץ הדמים הברוטאלי, אלא תרגישו את נתזי הדם החם ניגרים על פרצופכם…