Marcel Coenen – Color Journey

08/03/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Waiting
  2. Abstract Impact
  3. Patron Saint
  4. La Bella Mira
  5. Traumatized to the Bone
  6. Skill Factor
  7. That Moment
  8. The Shrink
  9. V(erbal) D(efense) M(echanism)
  10. New Race
  11. Still Bleeding

מרסל קאנן (אין קשר משפחתי לטון), הגיטריסט של Lemur Voice בעבר ושל Sun Caged בהווה, הוציא אלבום סולו חדש, והוא בחר לו שם מתאים להפליא, Color Journey. מרסל לוקח אותנו בהחלט למסע צבעוני וססגוני של סגנונות מוסיקליים שונים במהלך כל האלבום, ומראה את יכולתו לכתוב קטעים אינסטרומנטאליים מעניינים, לצד סולואים דגולים. המוסיקה של קאנן באלבום מציגה את הסגנונות שמעניינים אותו כגיטריסט. אך כאן גם נטועה נקודת החולשה של האלבום, גיוון יתר. כשם שבעולם הנפט, תפוקת יתר יכולה לגרום להרס של שדה הנפט, כך גיוון היתר באלבום הזה נותן הרגשה של סוף המיצוי העצמי.

האלבום הוא בעצם כמו טיול מאורגן לאירופה, קופצים ממדינה למדינה בסגנון "הופ היינו" ובעצם לא מספיקים לראות שום דבר בצורה יסודית. וכך גם האלבום קופץ מסגנון לסגנון ולא נותן יותר מדי ליהנות ממנו. האלבום נפתח עם קטע בסגנון מלמסטין, "Waiting", שמראה את אחת ההשפעות הגדולות של קואנן כגיטריסט, הכתיבה והמלודיות נעימות וקליטות, אך השירה של מייק אנדרסון (Cloudscape) צורמת באוזן ומפריעה. הקטע השני באלבום, "Abstract Impact", הוא אינסטרומנטאלי, ומשדר לנו את הגרוב שיש לקאנן ואת ה-Feel העמוק, מומלץ לגיטריסטים שביניכם להקשיב לקטע הזה.

בקטע "Traumatized to the Bone", מרסל פונה לכיוון הדת' מטאל הטכני, עם השפעות בולטות של Meshuggah, דווקא לזה לא ציפיתי, וזה מפתיע קצת לטובה. גם ג'אז ופיוז'ן ניתן למצוא באלבום הזה, בקטע השישי, "Skill Factor", שמבליט את הכשרוניות של קאנן. עד לסיום האלבום קאנן ממשיך להשתעשע ולעשות "סלט מוזיקלי" וערב רב של סגנונות. למרסל קאנן אין סוללת יחסי ציבור כמו של ואי וסטריאני, אולי דווקא פה יכולת השיווק של טון קאנן הייתה יכולה לעזור לו. האלבום ממש לא חדשני, ולכן אם לא שמעתם אותו ,אתם יכולים להרשות לעצמכם לדלג עליו. הנוכחות של הקלידן, הזמר והמתופף של Sun Caged בחלק מהשירים לא מצליחים לשאת את האלבום הזה קדימה. ומבחינתי, האלבום הבא של Sun Caged שייצא בעוד כמה חודשים אמור להיות מעניין יותר.