Marduk – Frontschwein

לאורך השנים Marduk השוודים היו שם נרדף למהירות, לשירים סופר רצחניים שגם במסגרת הבלאק מטאל היו יוצאי דופן, שני האלבומים הראשונים Dark Endless ובעיקר Those Of The Unlight המצויין מ 1993 העלו את החבורה השבדית למוקד ההתעניינות, שלושת האלבומים שבאו אחר כך Opus Nocturne שהיה אף יותר ברוטלי מקודמיו ובעיקר Heaven Shall Burn מ 1996 ו Nightwing מ 1998 הביאו את הלהקה לטופ של הבלאק מטאל, הם היו אלבומים עם הפקה מעולה מבית Abyss Studio, שירים מצויינים ומכונת ריפים קטלנית, שירים כמו Burn My Coffin, Of Hells Fire, Darkness it Shall Be ו Wolves מוכרים לכל מי שהבלאק מטאל זורם לו בורידים.

סוף המילניום הביא את האלבום Panzer Division Marduk שהיה הברוטלי ביותר מאלבומי הלהקה, אלו היו שנים שהבלאק מטאל תפס צורה מלודית יותר ורוב ההרכבים התעדנו, כאן קרה תהליך הפוך, אני מאמין ש Marduk רצו ליצור את ה Regain In Blood שלהם באלבום הזה, דבר שגם השפיע על הקונספט שלא עסק עוד באפלה/דרקול/רומניה ומזרח אירופה אלא עבר להסטוריה ומלחמות העולם הראשונה והשנייה כשעל עטיפת האלבום צילום של טנק מלחמה, חרושת שמועות ליוותה את צאת האלבום, פאשיסטים? תומכי מלחמה? סתם פטישיסטים של נשק? נאצים? הלהקה פסלה הכל על הסף, הסטוריה ותו לא, עניין עמוק בהסטוריה, עשרות ראיונות עם הלהקה העבירו את המסר הזה וההרכב המשיך הלאה לאלבום La Grand Dance Macabre שהיה איטי יותר משמעותית ול World Funeral ששב למקורות הברוטלים, כאן עברה הלהקה שינוי הרכב משמעותי כשהסולן הכריזמטי המכונה Legion (אריק הארלדסטאדט) והבסיסט המכונה B. War (רוג`ר בשבילכם) עזבו את הלהקה.

מאז עברה הלהקה שינוי פאזה הדרגתי מאלבום לאלבום כשהיא הופכת אפלה יותר ולמעשה במידת מה חוקרת את השורשים של עצמה, אלבומים כמו Wormwood או Serpent Sermon ובעיקר Rom 5:12 הציגו להקה שמחפשת לתת צבע חדש וקודר יותר למוזיקה שלה, פחות דגש עם שירים רצחניים ויותר אווירה, עדיין אל תטעו זה Marduk ו 70-80 אחוז מהחומר עדיין מהיר מאד אבל נוצר מקום לקטעים מכושפים ומלאי אווירה.

קראתם פעם סקירה לאלבום שהחלה בשיר 7? אז הנה, אני רוצה להמחיש לכם משהו, תקשיבו ל Nebelwerfer המעולה ותבינו למה התכוונתי בפיסקה הקודמת, שיר מלא עומק, קדרות שמזכירה את הימים היפים של Mayhem עם הריפים הנצחיים של Euronymous, כבדות איטית מטריפה בנגינה, צמרמורת, זה הכי בלאק מטאל, זה הכי הולם את Marduk אבל זה לא Slay The Nazarene או Of Hells Fire אלא צד יותר אפל של ההרכב, כשאני שומע את זה כייף לי כי אני מרגיש את ההתפתחות שהם עשו בתוך גבולות הז`אנר, גם הטקסטים כבר לא מדברים על 777 דרכים לתת לישו בראש אלא מתארים אימה, מלחמות, וקרבות מתוך מקום פואטי והאמת הופתעתי: מלהקה שכתבה טקסטים בוטים מאד הפכה כאן Marduk ללהקה שכותבת טקסטים הרבה יותר מורכבים, איכותיים ולא פחטות נותנים בראש ואפלים, טקסטים שהם פרי מוחו הקודח של הסולן דניאל רוסטן שאחראי על רוב המילים.

מוכנים? בואו נצא לקרב …. ועכשיו ! השיר הראשון FrontSchwein שיר הנושא – מתחיל כשיר מוכר של Marduk קרי בלאסט ביטס ושירה מהירה, סוג של פתיחה או יציאה לקרב, משהו שקצת מזכיר בכתיבה את הכתיבה של Nightwing מבחינת הריפים אבל הסאונד הופך את זה למשהו אחר. בואו נעצור רגע, נרד מהטנק ונדבר על הסאונד: לאלבום הזה יש סאונד מעולה אבל אורגני, בכוונה ללא תעלולי אולפן וטריגרים ממוחשבים, אני מאמין שהוא לא הוקלט אנלוגי אבל הסאונד מאד אנלוגי וחם, הסאונד הכי חם שהיה ל Marduk מעולם, ובהתחשב שהלהקה לא עבדה הפעם עם מפיק מוזיקלי אלא הפיקה בעצמה זה בהחלט הישג, משהו שצובע את האלבום בצבעים יותר יחודיים ועמוקים.

חזרה לשיר השני: The Blond Beast, כאן כבר שומעים את Marduk הולכת לכיוון פחות רצחני אבל אפל ברמות שאין לתאר הריפים של הגיטריסט Morgan Hakansson קורעים את האוויר, חותכים את הנשמה והשירה בדיוק מה שאני אוהב בבלאק מטאל, פסיכוטי, נוירוטי, מטורף עם תעודות, ככה עושים את זה, איזה שיר גדול !

Afrika חוזר למהירות, דוקא פחות התחברתי למהירות הזו כשהיא באה עם טקסט על הטנקים שנלחמים באפריקה, אם רוצים לתאר טנק מתגלגל הייתי מצפה לשיר איטי יותר ואת המהירות להשאיר לשירים שיותר עוסקים ב"אהבת" הנצרות, זה לא שיר חלש זה פשוט עוד שיר בסדר של Marduk, דבר שלא יכלתי לומר על שני השירים הראשונים והמעולים.

Wartheland תופס אותי כבר מהריף גיטרה הראשון, איזה יופי, שיר איטי, תופי המלחמה של Marduk הולמים לא בצורה המוכרת אלא כמארש צבאי, כל האווירה בשיר היא של ערב יציאה לקרב, הקרב המדובר הפעם הוא על פולין, לא מתואר כאן אם זה הצבא האדום, הצבא הגרמני או הפולנים, מתואר כאן חזיון של הרס מנקודת המבט של המספר, הצלם, המשקיף מן הצד, זה שיר מעולה היות והוא לא יורד לתיאורים פלסטים אלא מתאר במשפטי מפתח את הכאוס, דבר שהולך מצויין עם המקצב המלחמתי והאיטי.

Rope Of Regret היה השיר הראשון ששוחרר מהאלבום, מתאר את הקרבות של הפרטיזנים בצבא הגרמני ביערות, אלו צדים את אלו, אלו מבקשים את דמם של אלו, אלו מתנקשים בעזרת מטעני חבלה ברכבות ואלו נכנסים ליערות לתפוס אותם על מנת להורגם, שיר עם מהירות מטורפת, כאן זה מתאים, Between The Wolf Packs שמגיע אחריו יושב על מיד טמפו, לא איטי ולא מהיר, ועוד תאור של הצד האפל של ההסטוריה, נכתבו המון שירים על מלחמות העולם במטאל, המון תאורים ציוריים יותר ופחות, אבל כתיבה כמו שיש כאן עוד לא קראתי ולו בכיוון שהיא באה מזווית שונה, מתארת בצורה הרבה פחות מוחשית אבל הרבה יותר חודרת, קצת כמו ההבדל ביו לראות אריה שואג ללראות אריה מגרגר דקה לפני השאגה, השני הרבה יותר מפחיד. על שיר 7 הנפלא כבר דיברנו. Cauldron Of Blood היה יכול להכנס בקלות ל Opus Nocturne, זה בלאק מטאל של לקדוח, רק באמצע השיר נרגע ומתייצב ומייד חוזר למהירויות שהפכו לסימן ההכר של הלהקה לאורך השנים.

Doomsday Elite הוא אחד השירים המיוחדים יותר באלבום, הטקסט הוא מסמך על פולין ותושביה בין מלחמות העולם, בתקופה של תחושת פצצת זמן, בתקופה של אמונה בלאגור נשק בלי לדעת מה יוליד יום, הכותב מגיע מנקודת המבט של חייל או אזרח פולין שחרד מהנולד ומקווה לעתיד אחר, גם מוזיקלית יש כאן חיבור לצד שורשי יותר, כשהקטעים המהירים מתפרצים מתוך לחן איטי לפרקים, השיר הבא 503 ממשיך באותו קו ומתאר קרבות טנקים, נושא אהוב במיוחד על Marduk, על Bolt Thrower ועל לא מעט להקות, קריאת הטקסטים באלבום הזה היא סוג של שעור בהסטוריה, חשוב להבהיר: Marduk משקפים אירועים שקרו ע"י מוזיקה, הם לא תומכי מלחמה ולא תומכי פאשיזם, הם חוקרי היסטוריה ויש הבדל עצום, קריאה בטקסטים של האלבום מחדדת את ההבדל כשהתחושה המתקבלת היא של אפוקליפסה ואסון שנוחת ולא של משהו טוב שקורה אלא משהו איום שקורה ומתרחש מולנו.

השיר שסוגר את האלבום Thousand Fold Death הוא המהיר והרצחני ביותר כאן, שירה במהירות שיא שמתארת את הלך הרוח של אירופה עולה באש, טקסט שלא מתאר מאורע ספציפי אלא את הלך הרוח חסר הרחמים של התקופה בין מלחמות העולם, Marduk מצליחים להביא כאן אלבום בלאק מטאל מנקודת מבט אחרת, עוד נקודה מוערכת בשרשרת אלבומים שחלק גדול מהם תקע יתד עמוק כאבני היסוד של הז`אנר, כאן כפי שציינתי ההפקה משתמשת בסאונדים טבעיים וכמעט ללא "העלאות" באולפן, מה שנותן תחושה מאד חיה לאלבום, טוב צריך קצת חיים בין כל המוות הזה ששרו עליו קודם לא?….