Marshall Law – Razorhead

מזה שבוע יושב אצלי במערכת האלבום של להקת פאוור \ ספיד בריטית וותיקה בשם Marshall Law, שלאחר כמה מאות האזנות אני יכול לקבוע סופית – מדובר כנראה באלבום המטאל הכי טוב שיצא ב-2008. הלהקה אף פעם לא הייתה מוכרת או גדולה במיוחד, למרות שהיא קיימת מ-1987 והוציאה עד היום 4 אלבומי אולפן שכמה מהם הם יצירות מופת של ממש. גם האלבום החדש יוצא בעצם בסוג של הוצאה עצמית, עם הפצה של Neat Records – לייבל המטאל הבריטי האגדי – ללא פרסום או רעש גדול במיוחד, אבל לאט לאט ובשקט בשקט, הלהקה הבריטית הזאת נתנה כאן אלה לראש לכמעט כל אלבום מטאל אחר שיצא השנה…

את המוזיקה של ההרכב קשה לתאר בדיוק, זה הבי מטאל מלודי, זה קצת פאוור דאבל-בס, ולא מעט ספיד ת'ראשי יחסית, בגדול מדובר על שילוב מלודי מאד, כבד בהרבה מהבי מטאל ממוצע, וגרנדיוזי בהיקפו. השיר הפותח את האלבום, "Razorhead", הוא אולי השיר הכי כבד שהלהקה הוציאה, ריף ספיד לכל דבר שיושב על עבודת גיטרות מדהימה שבה הלהקה ידועה, עבודת שירה מרשימה ביותר של Andy Pike, וותיק סצינת ה-NWOBHM הבריטית שהוא בעצם הלב הפועם של ההרכב מאז תחילתו, ובעיקר כתיבה מטאלית מושלמת – אין מה לעשות, כבר כמעט ולא כותבים מטאל כזה היום.

אם חשבתי שמדובר בשיר שהלהקה לא תוכל לשחזר את כוחו, מגיע "Premonition" עם אחד מהלחנים החזקים ביותר שנכתבו בז'אנר בשנים האחרונות, מטאל כוחני, מלודי וסוחף עם עבודת Harmony Leads שלקוחה מ-Iron Maiden, כאשר הקצב מוגבר וקלידי רקע משולבים כדי ליצור קטע אפי משלהב. "Headtrap" הוא אחד הקטעים הפחות בולטים באלבום, וגם הוא שיר מטאל כבד, כמעט ת'ראשי, חזק בכל קנה מידה. למי שמתקשה להבין מה הלהקה רוצה לעשות, אני חושב שדוגמא טובה היא Saxon, עוד להקה בריטית וותיקה מאד שהפכה להיות כבדה בהרבה בשנים האחרונות. גם העובדה ששתי הלהקות מסתמכות על עבודת גיטרות בוגרת וחזקה מאד מגבירה את תחושת הדמיון, רמת הלידים של Marshall Law היא אחת הגבוהות בז'אנר – זה לא מהירות ווירטאוזית בסגנון Dragonforce, מדובר בלידים מלודים, מנוגנים בדיוק מרבי, שהולך יותר לכיוון Iron Maiden.

עוד גורם שחשוב לציין הוא הסאונד, אם לא מעט להקות וותיקות שמוציאות אלבומים חדשים בדרך כלל מאכזבות עם סאונד ישן וחלול, אם מחוסר הכרות עם עולם הסאונד הנוכחי או מחסור בתקציב, Marshall Law נותנים כאן סאונד מלוטש וחזק שבהתחלה הייתי בטוח שהגיע ממדרשו של Andy Sneap, מי שמפיק כיום את Arch Enemy ו-Nevermore בין רבות אחרות. באופן מוזר מדובר דווקא בהפקה של אנשים לא מוכרים, מי שהופך את הסאונד המושלם לעוד יותר ראוי להערכה בעיני.

שיר חמש, "Gods Of Deception", שוב נותן את אחד מהמנוני המטאל החזקים ששמעתי השנה, שוב על גבול הת'ראש, ריף כבד ופזמון ת'ראשי רב-עוצמה. קולו של Pike נשמע רק חזק יותר באלבום הזה, נראה כי הגיל עושה לבחור טוב. "Night Terror" מתחיל עם קטע שקט שעובד על נקודת הגבול שבין Judas Priest בתקופת Painkiller לקצת תחושת The New Order של Testament, וממשיך לשיר אפי כבד במיוחד, סוג של Nightcrawler רק עם מנת אגרסיה מוגברת.

ככל הנראה מדובר בעובדה שהלהקה לא הוציאה אלבום חדש מאז 1999, וזה ההסבר לכך שיש באלבום כ-13 שירים מלאים, חלקם עוברים את גבול ה-6 דקות, וכמעט ואין ירידות ברמה ובאיכות השירים. בקיצור, אין לי דבר חוץ מהערכה נדהמת על ההישג הזה של Marshall Law. מטאל כבד, מלודי וכתוב היטב, כזה שמעט מאד מצליחים לעשות כיום. שירים כבדים ועדכניים שנשמעים מלאי חיים ואנרגיה, וכל זה בהוצאה עצמית, עם מעט מאד הכרה בין לאומית מקהל המטאל העכשווי – בעיני זוהי כל המהות של מטאל אמיתי, וכפי שאני צעדתי וקניתי את האלבום הזה, אני מצפה מכל מטאליסט בעל טעם דומה בעולם לרכוש האלבום ולהפגין קצת תמיכה בסוג של דינוזאור הולך ונכחד כמו הלהקה הנ"ל.