Massacre – Back From Beyond

קטע הזוי לחלוטין, להקה שהייתה בשיאה בתחילת שנות ה 90 צצה פתאום כמעט 20 שנה אחרי צאת אלבומה האחרון, עם ההרכב המקורי (בחציו, אני תכף אתייחס לזה) מוציאה אלבום וטראח מתפרקת שוב. ב 20 שנה האלו הלהקה חזרה לכמה הבלחות קצרות מהבוידעם, כדי לעשות קצת כסף ושוב נעלמה. מה גרם לפירוק, חזרה, פירוק, חזרה וחוזר חלילה – אין לי מושג. מה שכן, Rick rozz, גיטריסט הלהקה והיחיד שנותר מההרכב המקורי (בין לבין הוא הספיק לעזוב אותה ולהצטרף ל Death) חבר לבסיסט המקורי של הלהקה Terry Butler, המתופף Mike Mazzonetto (בחור לא מוכר כל כך) והסולן Ed Webb (פעיל כיום כבסיסט ב Generichrist) ויחד הם הוציאו את Back from beyond (קריצה לאלבום הקלאסי מ 1991). העטיפה גם היא הומאז' או שחזור של אותו אלבום עם אותו שד שנוחת על כדור הארץ ומביא דם, אש ותימרות עשן.

ההפקה בוצעה ע"י Tim Vazquez, מפיק לא מוכר מאזור פלורידה. אותו Tim, הקים לאחרונה יחד עם Rick rozz להקה על שרידיה של Massacre. לסיכום הפן הטכני – האלבום מורכב מאוסף של נגנים לא מוכרים ומפיק עוד פחות. כראיה נוספת לכך שחזרתה של הלהקה לפעולה לתקופה כל כך קצרה, ניתן לראות בקרדיטים. אין חבר להקה ספציפי שמקבל קרדיט על כתיבת השירים, אלה כל הלהקה. בשונה מאלבומיהם הקודמים בהם הסולן האקצנטרי Kam lee היה אמון על מרבית הליריקה. לטעמי, הלהקה הוחזרה לחיים ע"י Rozz ו Butler בגלל היותה "מותג", התרפקות כלשהי על העבר, לפני 30 שנה, אז Massacre נחשבה לאחת מלהקות הדת' החשובות ועדיין נמצאת במקום של כבוד אצל מעריצי ה Old school death metal.

האלבום נפתח באינטרו דרמטי בשם The ancient ones, אותם אלים קדומים פרי מוחו הקודח של hp lovecraft. הקטע מתחבר ל as we wait to die, המנטרה של כל סבתא פולניה שנשארת בפינה. צרחה חדה וקולו של Ed יוצא ממעמקי בטנו. גראול בס, עבה כיאה לז'אנר. הקטע נפתח בתיפוף מהיר, עם כניסת הסולן הקצב יורד קצת ומלווה בריפים כבדים ואיטיים. הדופק עולה מעט עם הפזמון ומשתנה שוב בבית השני. בסה"כ מבנה פשוט אבל השיר עושה את העבודה ובאמת נותן לי תזכורת טובה לאלבומם המעולה מ 1991, התחלה מבטיחה! Ascension of the Deceased כבר מגיע עם פאזה אחרת לגמרי: תיפוף מהיר, ריפים תואמים וקצב השירה גם. בקטע יש שילוב של סולואים מהירים בצמוד לפזמון ולקראת סוף השיר, כשנדמה שהוא נגמר פתאום Rick פורץ ומפתיע אותנו.

Hunter's Blood מזכיר במבנה ובכתיבה את השיר הראשון באלבום, אבל כמובן לא דומה לו. כאן הלהקה עושה שימוש של ריף ת'ראשי בבית הלפני האחרון, שינוי מעניין תוך כדי השיר. הקטע מתחבר ישירות ל Darkness fell, שנכנס בבת אחת עם דאבלים מהירים. הקטע הזה הוא דווקא פוליטי/ חברתי מבחינת הליריקה, כך ששמו פחות הולם או לפחות גרם לי לחשוב שמדובר בנושא אפל יותר. שוב נקודה לחיוב, הלהקה בחרה לא להיצמד או להיות מוגבלת לליריקה בקו מסוים. False revelation שעוסק במשבר אמונה גם הוא מהווה שינוי מבחינת הליריקה. הקטע עצמו מבוסס על עבודת תיפוף מורכבת, דומה כי המתופף נכנס לדמות של Animal מהחבובות ופשוט מרביץ לכל מצילה או תוף שנמצא סביבו, לא קקפוניה, אלא סדר כאוטי. כך גם מבנה השיר עצמו, עליות וירידות במקצב תוך שימוש בריף כבד. קטע קצרצר שמתחבר ישירות ל Succumb to rapture. כבר על ההתחלה אני מבין שמדובר בקטע עוצמתי שנכנס לרשימת השירים המועדפים עלי באלבום. קטע ת'ראשי מבחינת הריפים, שוב קריצה לדת' הישן והטוב.

שיר הנושא מגיע לפני אחרון ברשימת השירים, יש דימיון ל From beyond הקלאסי, לא עוד Sequel כמו ש Metallica ל The unforgiven אלא קטע העומד בפני עצמו, עם קריצה לשיר המקורי. באופן כתיבתו מריחים את הריח הישן והטוב (ואני לא מתכוון לחומוס שאכלתי בבוקר וכעת סיים את תהליך העיכול שלו) של תקליט דת' קלאסי: הסולו, הריפים וכמובן התיפוף. למרות שחסכו כאן בכתיבת הליריקה, הקטע הוא הארוך ביותר באלבום ורצוף שבירות מקצב ומתובל בסולו ארוך. האלבום נחתם ב Honor the fallen, שלדעתי עוסק באותם חיילים שנהרגו במלחמות האחרונות שארה"ב השתתפה בהם באפגניסטן ועיראק. ליריקה שאכן מכבדת את הנופלים המלווה בנגינה עם ביצים ולא משתפכת כמו בלדות שלהקות אחרות כתבו.

האזנתי לאלבום כמה וכמה פעמים. לקח לי זמן לעכל אותו גם בגלל הליריקה וגם בכלל המורכבות המוסיקאלית שלא ציפיתי לה. האלבום מרשים ביותר ומפתיע יחסית ללהקה שנעלמה לה ב 20 שנה האחרונות וחבריה לא היו פעילים. אני חייב להודות שיש כמה שירים שדומה כי חוזרים על עצמם באופיים, אבל שונים לחלוטין במילים ובנושאים בהם הם עוסקים אבל עדיין לא השתעממתי לרגע, נדבקתי למילות השירים וגמעתי אותם. בהחלט מדובר באלבום כתוב, מנוגן ומופק היטב שלא מבייש אלבומים חדשים של להקות וותיקות אחרות שלא התאדו להם בשנות ה 90.