Mechanigod – Realms

כן, שמעתי את השם Mechnigod לפני כמה חודשים. כן, אפילו קיבלתי תיאור כללי של פועלם ועל העובדה שיש אלבום ראשון בפתח. אבל לא, לא ציפיתי בשום צורה ובשום אופן למה ש-Realms, אלבום הביכורים של הלהקה, יביא איתו.

דבר ראשון ששומעים הוא הפתיח, שמגיע בצורה של רצועה שלמה. מה שלי משתמע מזה – יש להם ביצים. אמרתי את זה פעם ואגיד את זה תמיד – מבחינתי, השיר הראשון באלבום הוא אחד מהדברים החשובים ביותר. הוא מכניס את השומע לאווירה ואמור לגרום לו לרצות ולהמשיך, מה שעושה אותו לאבן דרך משמעותית בבניית האלבום (כמובן ביחד עם עוד אבן דרך חשובה לא פחות של "משבר האמצע", שמקביל בערך ל"משבר גיל ה-40" אצל בני-אדם…), על אחת כמה וכמה באלבום בכורה. אבל פה? קילבנו קטע פתיחה של דקה וחצי, שמתחבר מצויין עם השיר הבאמת ראשון באלבום, אז וואלה, Mechnigod צלחו פה מבחינתי אבן דרך חשובה שלא הרבה להקות מסוגלות לה, וגם לא באלבום ראשון – שאפו.

כאמור, באתי ללא כל דעה מוקדמת על הלהקה ולא בדיוק ידעתי למה לצפות, אבל הפעם אני רואה את זה כיתרון גדול – כי קיבלתי הכל מהכל עם I Shall Remain. בהתחלה זה מרגיש כמו דת' מטאל מלודי ישר לפרצוף, ואז נכנסות שבירות קצב גרוביות להחריד, ולקראת אמצע השיר נכנסת מעל הכל גם גיטרת clean שמזכירה לי אפילו את ה-doom של Draconian או Katatonia.

בדקתי יותר מאוחר את העניין והתברר לי מהפייסבוק של הלהקה שאפילו הם לא רוצה לקטלג את עצמם לז'אנר מסויים. הם בהחלט הצליחו. מה שעוד אהבתי הוא הקול הכפול – לא שלאילון אין גרון מפלצתי, אבל עזרה בקולות מלווים של אוראל הגיטריסט רק מקנה עוד נופח לשירים מהסוג הזה. ויודעים מה? גם אם בסטודיו זה אילון שמוקלט פעמיים, אז אני שמחה לדעת שיש להם את האופציה לעשות את הליווי בהופעות חיות.

ממשיכים עם The Serpent's Greed, שמגיע בדיוק בזמן – אם עד עכשיו היה לכם ספק בנוגע ליכולות הטכניות, ההלחנה, הגיוון והכתיבה של הלהקה בפתיחה (והליטוש בעריכה של האלבום), הרי שכאן הוא אמור להתפוגג. TSG הוא פצצה של 9 דקות שכוללת בדיוק את כל אלו. ובדיוק שכבר חשבתי שראיתי הכל, מגיע SilverHaze האינסטרומנטלי – פרוגרסיבי לחלוטין ורגוע, מתחיל עם feel אלקטרוני בתופים (שכמובן חוזרים להיות מערכת בהמשך) ולכל אורכו הגיטרות הנקיות והמהדהדות מלוות ע"י בס שנמשך, ונמשך, ונמשך. לא לחינם SilverHaze נקרא כמו שנקרא.

Reflected Dialogs ו-Mirror's Aspect מספקים את הסחורה לגבי "משבר האמצע" שהזכרתי מוקדם יותר. לפעמים אלבומים נפתחים בצורה נהדרת, אבל נראה כאילו הלהקה דחפה את החומר הפחות טוב לקראת הסוף, כדי שלא יפריע או משהו… במידה וזה קורה, ימאס לשומע מהאלבום אחרי מספר שירים ויפסיק לשמוע, או שיכריח את עצמו כדי להגיע לסוף.

אבל כאן – עוד "משבר" שהוכתר כהצלחה. שני שירים חזקים הוכנסו כאן בין שני אינסטרומנטלים, כל אחד מחזיק בנושא גדול משלו (חזרה בשאלה והצד הפלסטיני בסכסוך? זה לפחות מה שאני הצלחתי להבין – תקנו אותי אם אני טועה), הלהקה משיכה לנגן מגוון ואפילו אילון מגיש את היכולות הווקאליות שלו עם מגוון רחב של גראולים גבוהים ונמוכים יותר שמבליחים מידי פעם, וגם סקרימינג קצת יותר מלודי ב-Mirror's.
אז חשבתי שכבר ראיתי הכל? אז חשבתי.

האינסטרומנטלי הבא, שאני אפילו לא בטוחה איך לבטא את שמו The Toque Addarum, הוא בעצם מקצב תופים מתגבר ממקור אפרו-ברזיאלי. נכתב עליו בקצרה שמטרתו היא לפתוח שערי שמים לאלים שירדו לאדמה. פולק? פולק. הופתעתי שוב? הופתעתי שוב.

אותו קצב תופים מדובר נכנס ישר אל תוך התאומים של האלבום – Beyond Realms of Reality, חלק 1 וחלק 2. הפיצול הזה הוא בחירה נבונה לדעתי – לא ששני החלקים שונים יותר מידי, הרי גם ככה יש הרבה שבירות קצב במהלך כל האלבום שמשנות הרגשות כל הזמן, אבל א' זה היה יוצר שיר אחד מאוד ארוך, וכבר קיימים כאלו באלבום, ו-ב', זה נותן הרגשה של התחלה וסוף לסיפור שמגוללים השירים.
אז חשבתי (שוב) שכבר ראיתי הכל? אז חשבתי.

Silent State of Mind שמסיים את האלבום באמת עושה זאת ב-Silent State of Mind. כל עוד לא רשום אחרת אאמין שמי ששר זה עדיין אילון, שעושה חצי מהשיר עם גרון נקי. עוד אספקט, עוד אלמנט, עוד משהו שנזרק פנימה לתוך הפוייקה.

באמת שניסיתי למצוא משהו שלא אהבתי, אך ללא הצלחה. אין טעם לנסות ולמנות את כמות הז'אנרים שהשתרבבו פנימה, Mechanigod עומדים במילתם ולא נדבקים לאחד ספציפי. הנגנים מוכשרים וההלחנה עושה להם חסד, המילים כתובות טוב ונוגעות במספר נושאים שונים (כמובן עם איזשהי תמה מרכזית ששזורה לאורך כל האלבום), איכות ההקלטה והבנייה של האלבום עשויים במקום וגם הארט השחור-לבן מתאים את עצמו לתוכן. כמובן ש"על טעם ועל ריח אין להתווכח", יהיו אנשים שיאמרו שהמוזיקה הזו היא לא לטעמם, אך לא על זה שופטים אלבום – כל המרכיבים האלו ביחד גרמו לי להתמוגג מ-Realms והציפיות שלי מהלהקה רק קפצו פי 2, אם לא מיליון.

יש גל מטאל ישראלי מבורך ואיכותי, ו-Mechnigod גולשים עליו בכיף.