Megadeth – Super Collider

זו תופעה מוכרת, בכל פעם שלהקת מטאל ענקית של ממש מוציאה אלבום חדש יש את ניצוץ התקווה הזה שאולי היא תוציא עוד קלאסיקה, עוד אלבום שיעשה לנו את הנעים הזה שעשו לנו האלבומים שלה בשנות השמונים או התשעים. זה קורה בכל פעם ש Maiden מוציאים אלבום, בפעמים הנדירות יותר ש Metallica מוציאים כזה, וכמובן – בכל פעם ש Megadeth מוציאים – מה שלמזלנו מגיע בתדירות קצת יותר גבוהה. אז Megadeth בעצם הוציאו אלבום טוב אמיתי בפעם האחרונה עם Youthanasia. אתם מוזמנים להתווכח עכשיו אחד עם השני ואיתי, אבל אני לא ממש אזוז מהדעה הזו. Cryptic היה חמוד עם כמה שירים טובים, אבל משם והלאה זה נע בין חרא מוצק, ללא-רע, לטוב מינוס. אז היו מי שנורא אהבו את Endgame כי הסאונד היה פיצוץ והיו מיליון לידים מעולים אז זה הזכיר קצת את Rust In Piece, אבל תסלחו לי – זה יכול להריח כמו Rust, אפילו יהיה לזה את הטעם של Rust, אבל Rust – זה לא.

13 היה גיבוב של שאריות שהלהקה דחפה להוציא בגלל שיקולים חוזיים וכדי לגמור כבר את מה שהיה להם עם Roadrunner, ועכשיו Dave כולו מדושן ושמח – הקים חברה משלו, מפיץ את האלבום דרך ענקית המוזיקה Universal, והוא בטוח שהוא בדרך למכירות המיליונים של Countdown. אז הוא חיי בסרט, הסיבה שהוא הוחתם היא כי דיסקים כבר לא מוכרים – וחברת הענק פשוט הבינה שמתוך כל מה שלא מוכר – מטאל עוד איך שהוא מוכר משהו בזכות הנאמנות של הקהל שלו למוזיקה והעובדה שהוא אוהב אלבומים ולא רק שירים ביו טיוב או סינגלים ב Itunes. מוזיקלית הוא גם חיי בסרט של Yothanasia, וזו בדיוק הסיבה של Super Collider הוא האלבום הכי מסחרי ומלודי שהוא הוציא מאז האלבום ההוא – הוא פשוט מנתב הכול כדי לעשות את הכסף שהוא עשה אז. זה עבד? חלקית – כן.

אז Kingmaker הוא שיר כבד ומהיר עם אחלה ריף, הקול של Dave כבר לא מסוגל ל "מלודי" שהיה בשנות התשעים אבל הוא ללא ספק מנסה יותר ממה שניסה בעשור האחרון, מה שבולט במיוחד בשיר הנושא – הבי מטאל מלודי ממיטב המסורת של Youthanasia, ולדעתי – המנוגדת לזו של רבים ממעריצי הלהקה – מדובר באחלה שיר. לא מתחכם, לא טכני במיוחד, פשוט הבי מטאל המנוני כתוב טוב. אחרי זה מגיעים 3 שירים חרא בדרגה כזו או אחרת. Burn ממש חרא, Built For War חד גוני ולא מרשים עד הקטע המלודי באמצע שקצת מציל אותו, ו Off The Edge מכיל ריף לא רע, גם אם כזה ששמענו בצורה או אחרת בערך 100 פעמים, יש בו סולו מגניב אבל אפשר לסכם אותו כשיר מחורטט. השוס מגיע דווקא בשיר שבו משולב David Draiman, סולן להקת Disturbed, השיר Dance In The Rain הוא שיר מלודי, מעניין, מגוון, שמזכיר קצת את הסינגל Go To Hell של הלהקה, מפסקול הסרט Bill And Ted's Bogus Journey, השירה של Dave טובה מבשירים שעברו, הליד מעולה – וגם פריצת השירה של Draiman, נקייה מרוב השטיקים שלו – יושבת מעולה בשיר הזה. לדעתי? אחד הקטעים הטובים של הלהקה ב 15 השנה האחרונות. Beginning Of Sorrow מלודי, עם קצת קלידים – לא רע, לא משהו שאכתוב עליו הביתה להורים. גם לא לשכנה.

The Blackest Crow כבר התחיל איתי טוב, פתיחת בנג'ו שזרקה אותי אחורה להרמוניקה של Train Of Consequences הקלאסי, משם זה מתקדם לשיר מלודי טוב, עם גוון דרומי, לא רע. שלושת השירים האחרונים הם בין הטובים באלבום לדעתי, Forgot To Remember שוב בנוי על מלודיה טובה, ריף ומקצב פשוטים וקליטים, פזמון טוב עם שירת רקע הרמונית לא שכיחה ללהקה, בקיצור – אחלה שיר.

Don't Turn Your Back הוא לדעתי השיר הטוב באלבום, ומה עושה אותו כזה?

הריף, גבירותיי ורבותי, Mustaine מחזיר את הכבוד לריף המטאל. אחרי פתיחה בלוזית מגניבה הוא צובר תאוצה וכבדות עם אחד הריפים הטובים שהרביצה הלהקה כבר שנים. כניסת תופים עם דאבל בס רועם, ואני בגן עדן מטאלי. תוסיפו לזה אחלה סולו שבעולם, עוד קצת יציאות בלוזיות – ולהלן שיר שהיה יכול לשבת טוב גם ב Countdown ולא להישמע חלש לעומת השאר. ואיך סוגרים אלבום כמו שצריך? עושים קאבר לשיר ענק של Thin Lizzy. Cold Sweat זכה כבר לקאברים שונים, ביניהם של Sodom, אבל Megadeth פשוט עושים מזה מעדן מטאלי מושלם, שירה אגרסיבית של Mustaine, נגינה מבריקה – רק חבל שעצם העובדה שאחד השירים הטובים באלבום הוא קאבר לא ממש מעידה חיובי מידי על שאר האלבום..

לסיכום – אולי מתוך כל מה ש Megadeth הוציאו ב 15 השנה אחרונות, הכי התחברתי לחצי מהשירים באלבום הזה. זה עושה ממנו אלבום גדול? ממש לא. אלבום טוב? כן. זה המשך של Youthanasia? סגנונית, בהחלט. מבחינת איכות? רחוק משם. עכשיו תאלצו אתם להאזין ולחוות דעה אם מדובר פשוט בעוד זבוב שמסתובב סביב סוס מת, או נשימה עמוקה של חזרה לעניינים מסוס זקן במצב משומש.